זה אי סדר.
אני שונאת כשלא מסודר.
עכשיו אני רוצה לחדד,
לא אכפת לי אם אני באה לבית של חבר ולא מסודר שם - זה ממש לא מעניין אותי.
לפעמים אפילו לא אכפת לי כשיש כלים אצלינו בכיור (במידה סבירה)
(נגיד כתמים על הרצפה קשה לי עם זה ממש)
יש לי איזו שריטה של פרפקציוניזם ונקיון(אמא והחינוך הסובייטי שלה)
אבל הכי הכי הכי הכי הכי מעצבן אותי
כשההורים יושבים אצלי בחדר ומשאירים דברים על השולחן (בעיקר אבא ששותה וכללללל הזמן משאיר את הכוסות הריקות פה!!!)
כשאמא רושמת על דפים אקראים שהיא מוצאת על השולחן,
כשהם לוקחים את המצלמות\כבלים\שאר חפצים מהארון ומשאירים אותם על השולחן
ואחד השיאים אם לא הההההה-כשלוקחים עט מהשולחן (לעיתים הם גם נסחפים ועושים את זה עם הפיילוט 0.4) רושמים איתו (חוזרים לרשימות של אמא שכותבת לי רישומים על דפים שאני צריכה!!!) , ואזזזזז הם בכלל לא סוגרים אותו!!!! הרי למה??? זה מגוחך לסגור עטים!!!!
ויודעים מה יותר שיא מזה???? כשהעט הפתוח נוגע באיזה גליל נייר טואלט או דף אחר שיש על השולחן וכלללל הנייר טואלט\דף מתכתם בדיו
* לנשום עמוק *
גם ככה החדר שלי לא כזה גדול. וזה לא שזה המחשב היחיד בבית, אבל הם פשוט כל כך אוהבים לשבת פה.
לפעמים אני באה לישון בחדר, ואני פשוט חצי שעה נאבקת איתם שיצאו קיבינימאט מהחדר
כבר עליתי על שיטות שאני שמה את כל הכוסות על השידה של אבא בחדר שלהם,
את הניירות של אמא אני מחביאה\זורקת
וכל חפץ לא מוכר (לפטופ ותיקים למינהם) אני פשוט שמה באמצע המסדרון.
לפעמים כשיש לי כח, אני הולכת ומתנחלת אצלם בחדר (יש טלוויזיה אבל אין יותר מידי מה לעשות) ואז כשהם באים לישון, אני עושה להם דווקא ולא קמה -שירגישו קצת מה זה.
מזל שלאחי יש מחשב משלו... אחרת זה כבר היה רצח עם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Hermess