לא צריך לעשות תואר ראשון כדי להבין
ללכת ברחוב על מדים, אחרי העבודה,
על הספסל יושבת בחורה איתיופית, 2 ילדים קטנים צווחים לה באוזניים,
אחד ביידים אחד בעגלה,
אולי צעירה בגיל, אך עברה הרבה בחייה,
עניים עייפות, שקיות שחורות סביבן,
כל מה שרצתה הוא קצת שקט, קצת מנוחה.
מסתכלת עליי בקנאה, מהולה בקצת כעס,
אבל לא עליי.. על המצב..
למה כל החיים לפניי וחייה תקועים שם,
על הספסל הזה, עם שתי הילדים הצווחים,
בלי אפשרות להשכלה, באחת השכונות העניות בעיר,
ספק אם יש לה עבודה,
ואם היא רואה את אב ילדיה שבטח עובד במספר עבודות כדי לחיות עם הראש מעל המים.
כל החיים לפניי,
והיא חיה את היום כדי לחיות,
רק לשרוד עוד יום אחד,
בתקווה לתת לילדה עתיד טוב יותר משלה.
השמש מתחילה לשקוע כל יום מוקדם יותר,
והשאלה הכי חשובה,
האם אתה מנצל את שעות האור שניתנו לך בדרך הכי אופטימלית,
האם אתה מבין מה יש לך,
והאם אתה יודע להעריך זאת?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Hermess