ואני חושבת שאני קצת מאוהבת בה.
בקטע אומנותי,
היא מאכילה את הנפש שלי בצבעים..
היא יפה,
יש לה מין יופי כזה,
מיוחד, אבל קצת עקום.
היא לא מיינסטרים,
ולפי השירים שלה הייתי אומרת שהיא פסיכית,
קצת,
במידה היפה הזו,
של "חולי הנפש" שמבינים שהשגרה שנולדים אליה משעממת,
שמבינים שהם כלואים בתוך הגוף הזה,
ומתחילים לחפש ריגושים.
כמה אנשים חיים לתוך שגרת החיים כי ככה הם חונכו,
כי אלו הנורמות,
כי אלו הציפיות שהסביבה תולה בהם,
כי הם חונכו למסגרת, לחיות בקבוצות,
וברגע שבן אדם מוצא את עצמו מחוץ למסגרת הוא מאבד את עצמו,
אסירים של השעבוד.
יש לה כמה שירים שאני ממש אוהבת,
במיוחד את ride,
האם אנשים יודעים מה זה חופש?
האם הם ניסו אותו אי פעם?
ואיך אפשר לדעת מה זה חופש אם אף פעם לא באמת חויית אותו?
כמו שמספרים לך על אורגזמה,
ואת חושבת שאת חווה את זה,
עד שזה מגיע באמת אחרי כמה שנים, בפעם הראשונה, וזה מכה בך כמו ברק.
השיר הזה מעורר בי כל כך הרבה רגשות צבעוניים,
אני לא יכולה לתאר את זה במילים,
אני חושבת שאף פעם לא הייתי שם, במקום הזה של להיות משוחרר, לא לדעת איפה אני אשן מחר ולאן היום יקח אותי,
ולא לדאוג לגבי זה, לא להסתכל אחורה
אני מרחמת ומקנאה באנשים כאלו.
אבל כמו שאמר אנשטיין
"logic will get you from a to b. imagination will take you everywhere"
Lane del ray- Ride
Who are you?
Are you in touch with all of your darkest fantasies?
Have you created a life for yourself where you can experience them?
I have. I am fucking crazy.
But I am free.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Hermess