כשאתה מתאהב במישהו - אתה מתאהב בו לנצח..
אולי איזו תקופה אתה מתפקח ומבין, אתה משכנע את עצמך, שזה לא בריא הקשר הזה
ואיזה אידיוט הייתי שנתתי לעצמי ליפול לפח הזה מלכתחילה..
הרי עשרות פעמים הרמזים היו שם מול העניים שלי, ואיך לא ראיתי את זה?
טיפש ומאוהב
ואתה לוקח תדברים שלך, ומתקפל החוצה מהקשר הזה,
מנתק הכל, מקמט, זורק לים ושוכח מזה.
ואז עובר הזמן,
וכבר יש לך מישהי אחרת.. וכבר שחכת מההיא..
ואז פתאום אתה חולם עליה, ומתעורר ומה הקשר,
זונה, לא הספיק לך? להתעלל בי ככה.
ועכשיו את גם תקועה לי בתת מודע...
ואתה מבין, זה כמו סם,
איזו הזיה מתוקה שהייתה לך לפני שנים,
טריפ טוב שהשאיר לך טעם מר בפה בבוקר למחרת,
ועברו כבר שנים,
ולך יש מישהי חדשה, וטוב לך באלף פעמים יותר משאי פעם היה,
וגם להיא יש מישהו חדש והוא נראה אחלה בחור, אולי סוף סוף עשה ממנה בת אדם...
ואולי גם היא מאושרת, תכלס תמיד איחלתי לה אושר,
אושר שלא הצלחנו למצוא אחד אצל השני... אין לי מושג..
והצלקת הארורה הזאת,
מדי פעם מגרדת,
גירוד כזה,
שכשמגרדים אותו זה מספק אותך. לבינתיים..
ואז זה מגרד שוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Hermess