אני לא יודע למה אנשים מנסים לדבר איתי על "מה קורה לי".

ברגע שמישהו מעצבן אותי בלדבר איתו, סביר להניח שאי בחיים לא אעשה את זה.

אני לא צריך אתכם כדי לגרום לי להרגיש כמו חרא, אני עוש את זה בעצמי.

אני מצטער שאני עושה טעויות ואני מצטער שאני לא יכול לתקן אותן.

אין לכם מושג כמה קשה אני מנסה.

אני מצטער שאני מסובך ושאני הורס הכל, אבל כולנו מגיעים לנקודה כשזה הופך ליותר מידי.

כשאנחנו עייפים מידי כדי להילחם בזה יותר. אז אנחנו מוותרים. וויתרתי.

זה נורא לאכזב שלושה אנשים בו זמנית...זאת ההרגשה הכי נוראית שיש.

אבל זה עוד יותר נורא לדעת שאיכזבת גם את עצמך.

אני מניח שלחזור הביתה בבוקר ולהראות מבוזבז באמת גורם לאנשים קרובים לדאוג.

אבל זה רעל ואף אחד לא צריך לעשות את זה. אני עושה את זה כי יש בתוכי דברים שאני צריך להרוג.

אני חושב שהעיגולים השחורים מתחת לעיניים שלי מתחילים להוות בעיה רצינית.