זה נראה כמו אחד מהאסונות הכי גדולים בתולדות צרפת מאז 1944. בדיוק ביום שישי ה-13. איזה תזמון יש להם.

מה שידוע עד כה: 

6 זירות שונות של אירועי ירי ועוד 3 מוקדי פיצוץ בערך באותו הזמן בכל מיני מקומות כמו: קרוב לאצטדיון, בתוך תיאטרון ובתוך מסעדה. 

לפחות 128 הרוגים. 

הוכרז מצב חירום ועוצר כללי בעיר. 

דבר מחושב שכזה גורם לך לתהות, מה אם זו רק ההתחלה? ואם זו רק ההתחלה, מי הבא בתור? האם זה יגרר למשהו הרבה יותר רציני? או שזה יסתיים בכמה פיגועים ויהיה שלום מזויף? 

כרגע אי אפשר לדעת כלום כי כל האירועים עדיין בעיצומם. אולי יהיה משהו חדש בבוקר/צהריים. בינתיים זה נראה כמו קריאת תיגר. 

עריכה: (עדכון של 12 בצהריים)

מדבריו של אובמה: "זו התקפה על כל האנושות". מה? הוא רציני? למה לעזאזל הוא אמר את זה? מה עם כל הפיגועים שהתרחשו כאן ובארצות ערב? זה לא נחשב? זה נשמע קצת מוזר שהוא ככה מכריז על "התקפה על כל האנושות". האם הוא יודע משהו שהוא לא אומר לנו? אני יכול להתחיל לזרוק רעיונות לקונספירציות שקשורות לעניין, אבל זה נראה קצת חסר טעם כי אם יתחילו לפתע פיגועים במדינות אחרות ובכמות עצומה, אז הרי שדבריו חוזים זאת. האם מעשי הטרור בפריז היו צפויים? 

מדבריו של בכיר במשטרה: (מתוך ראיון משידור חי מ-1 בלילה)

״זוהי הייתה הפתעה לכל מי שלא מעורב בדבר, ידענו כבר זמן מה שזה הולך לקרות. לא רק בצרפת, אבל גם באנגליה ובלגיה צריכים להבין שזה עכשיו העתיד שמחכה להם. אני לא מבין את מי שאומר שלא ראינו את זה מגיע, ידענו כבר זמן מה שזה הולך לקרות״. 

דעאש לקחו אחריות על הפיגוע (לא באופן רשמי) והם טוענים ש"רומא, לונדון וושינגטון הם הבאים בתור". 

עכשיו, זה רק איום. ספק אם ימומש אבל מי באמת רוצה שזה יקרה?

רק הבאתי את הדיווחים וקצת פרשנות משלי.

עריכה 2: (עדכון של יום ראשון 15.11.2015 שעה 12:51 בצהריים)

כל 6 הפיגועים התרחשו אחד אחרי השני ברצף במשך 40 דקות. 

מניין ההרוגים נכון לרגע זה: כ-129. וכ-352 פצועים, 99 מהם במצב קשה מאוד. 

לא ידוע עדיין אם עוד מחבלים עדיין מסתובבים איפשהו, המשטרה מחפשת מחבלים אפשריים נוספים ומשתפי פעולה. 

על יד אחת מהגופות של המחבלים נמצא דרכון סורי והוא ככל הנראה מזויף.

נשיא צרפת, הולנד, היה באצטדיון בזמן הפיגועים. אותו האצטדיון שהתרחש פיצוץ בכניסה שלו.

המתקפות לא התמקדו באוכלוסיה מסוימת, אלא ככל הנראה היו נגד מדינת צרפת כולה.

זה היה מתוכנן בקפידה רבה, ייתכן חודשים של תכנונים. כלי נשק מסוימים אף היו מאוחסנים מראש באחת מהזירות. 

דאעש לקחו אחריות לפיגועים באופן רשמי. 

Hinterkaifeck

הינטרקאיפק, גרמניה

ב-31 במרץ, 1922, שישה אנשים נרצחו מאחורי הכפר הקטן של קאיפק, ב-באווריה, גרמניה. כלי הרצח היה קרדום (mattock), מה שדומה למכוש. יש לו ידית ארוכה עם ראש עבה שמשלב גם להב גרזן וגם סכין או מעדר וסכין. מי שהניף אותו ידע איך להשתמש בו. תיאורי הדו"חות של נתיחה לאחר המוות מציינים שכל ששת הקורבנות נרצחו בדם קר עם מכוש.

כל הקורבנות היו בני משפחה. אנדראס גרובר (בן 63), אשתו קאזיליה (בת 72), בתם ויקטוריה (בת 35), שני ילדיה קאזיליה (בת 7) וג'וזף (בן שנתיים), ועוזרת הבית של המשפחה מריה באומגארטנר (בת 44). מריה הגיעה לחווה ממש שעות ספורות לפני מותה.

כלי הרצח נמצא שנה לאחר הטבח כאשר החווה נהרסה. סרקו את החווה ביסודיות ונעשה שימוש גם בכלבי משטרה. למרות זאת, הם לא מצאו את כלי הרצח ב-1922. הכלי זוהה על ידי החקלאי ג'ורג' סאיגל. סאיגל עזר בעונות האסיף וסיפר למשטרה שהוא ידע ממקור ראשון שגרובר הכין את הקרדום בעצמו. כמו כן, סיאגל הסביר שהחזיקו את הקרדום יחד עם שאר הציוד החקלאי במחסן כלים.

הטראומה ממנה כל ששת הקורבנות סבלו הובילה להשערה שהיה שימוש במספר כלי נשק. אולם, המסמכים המקוריים לא שלמים וחלקם אבודים. חוץ מהמספר המדויק של כלי הנשק, גם המניע נותר בגדר תעלומה. ישנן שפע השערות אבל עד כה, שום דבר לא חד משמעי חוץ מהדברים הבאים: הפשע התבצע על ידי מישהו שידע איך לנהל חווה, שהכיר את המשק החי, שהיה לו מספיק נוח להישאר בחווה אחרי הרציחות בקרבת הכלב המשפחתי, שהיה חזק מספיק להניף את הקרדום כל כך הרבה פעמים, שלא היה לו אכפת מכסף והכי חשוב- שהייתה לו סיבה אישית לביצוע הפשע הזה.

תוצאות נתיחה לאחר המוות:

-קאזיליה גבריאל (בתה של ויקטוריה גרובר): לסת תחתונה מרוסקת, פגיעה בצוואר הרחם עקב הלם, פגיעות ראש קשות ביותר. הגולגולת נופצה ממספר מהלומות וצווארה היה פעור לרווחה, פצע רוחבי. בצד ימין של פניה היה פצע מעוגל. פניה היו מרוחות בדם. באצבעות יד ימינה המכווצות היו חלקי שיער.

-קאזיליה גרובר (אשתו של אנדראס גרובר): חבורות ליד העין הימנית, שבע מהלומות בראשה, אחד בצורת משולש. סימני חניקה, גולגולת סדוקה.

-ויקטוריה גבריאל (אמם של קאזיליה וג'וזף): תשע פציעות "בצורת כוכב" בראשה, סימני חניקה על צווארה, צד ימין של הפנים נופץ בעזרת חפץ קהה. פציעה עגולה קטנה מכלי מחודד בחלק העליון של הגולגולת. גולגולת מרוסקת.

-מריה באומגארטנר (עוזרת הבית): נהרגה ממהלומות לרוחב בראשה, פנים מכוסות בדם, פציעת ראש אחת הייתה בעומק 4 ס"מ וציפוי הדם ככל הנראה כתוצאה ממכוש חד.

-ג'וזף גרובר (בנה של ויקטוריה גרובר): נהרג ממהלומה כבדה בפנים, החלק העליון של העריסה נהרס.

-אנדראס גרובר (בעלה של קאזיליה גרובר): חלק צד ימין של הפנים מרוסק, עצמות לחיים בולטות, עור נראה קרוע, פנים מרוחות בדם.

כל התיאורים נוראיים אבל נראה שויקטוריה ואמה קיבלו את מירב הפגיעות בראש. כמו כן, נראה שהן היחידות שיש להן סימני חניקה על צווארן.

לפני ה-31 במרץ, גרובר תיאר לשכנים כמה דברים שהתרחשו בימים והשבועות האחרונים. דברים שגרמו לעוזרת הבית הקודמת שלו לעזוב את החווה- עקבות שמגיעות מהיער מאחורי החווה אבל אף עקבות שמובילות בחזרה, נשמעו צעדים בעליית הגג, הופיע עיתון לא מוכר, מפתחות נאבדו. כשיום אחד גרובר בדק את מחסן הכלים שלו, הוא הבין מהנזק שמישהו ניסה לפרוץ את המנעול.

אף אחד לא יודע מתי הרציחות התחילו בדיוק. דו"חות נתיחה לאחר המוות היו יכולים לתת לנו רמז אם הם היו מציינים כמה זמן כל אחד היה מת. מהקריאה באינטרנט לגבי התיק, אנשים מאמינים שכל השישה נטבחו אחד אחרי השני. ג'וזף נרצח כשהיה בעריסה בחדר השינה של אמו. מריה נרצחה בחדר השינה שלה. גרובר, אשתו, בתם ונכדתם נרצחו באסם.

למרות שאין ברשותנו את הזמן המוערך של המוות, אנו יודעים שהנכדה מתה כתוצאה מהמעשה המבעית הבא: היא תלשה את השיער שלה. ככל הנראה היא חיה מספיק זמן כדי להיות עדה למתרחש או שהיא ראתה את הגופות לפני שנפגעה ובכך הביעה את האימה בדרך היחידה שנותרה לה.

כל הגופות היו ערופות. הגולגולות נשלחו למעבדה אבל כעת נחשבות לאבודות. כל הקורבנות נקברו בלי הראש. החווה נהרסה ב-1923. הדבר היחידי שנותר הוא קבר קדוש.

בתמונה: הקבר הקדוש

מדוע אוזכרה העובדה שהרוצח נשאר בחווה לאחר מכן? מישהו האכיל את המשק החי, אכל מהמטבח, ושכנים הבחינו בעשן מגיע מהארובה כרגיל למרות שמשפחת גרובר כבר הייתה מתה.

לאדם הזה היה את כל הזמן בעולם לבוזז את החווה אבל משום מה, הוא לא לקח כלום מהכמויות הגדולות של כסף שמאוחר יותר נמצא בחווה על ידי המשטרה. המניע לא היה שוד. זה היה אישי.

ההשערה היא שבעלה של ויקטוריה, קארל גבריאל, אולי לא נהרג בתעלות הצרפתיות במלחמת העולם הראשונה אחרי הכל. דיווחו על מותו של גבריאל ב-1914. לפי ויקיפדיה, גופתו מעולם לא נמצאה. אבל אם לחפש באתרים גרמניים, אפשר למצוא מידע מאנשים ששירתו איתו האומרים שראו אותו נפצע וראו את גופתו. כעת כמעט בלתי אפשרי למצוא את שרידיו אבל יותר מדי אנשים ששירתו איתו השאירו הצהרות. כל מי שתוחקר אישר שגבריאל נהרג במקום ממוקש. כמה מהם גם תיארו את גופתו- גבריאל שכב על גבו, גולגולתו הייתה פתוחה מעט, פיו פעור ודרכו ראו את הנזק ללסת התחתונה שלו. למרות זאת, זיהו אותו מיד ולפיכך הצהרותיהם אמינות, מה שמאשר את מותו.

כמו כן, הייתה השערה לגבי אם הוא הזכיר את ההון של משפחתו או הנכס ושזה היה עלול לתת למישהו רעיון לארוב למשפחה ובסופו של דבר לרצוח אותם. אבל אם זה היה נכון, מדוע הרוצח לא לקח את הכסף? כמה חיילים ציינו שגבריאל מעולם לא דיבר על משפחתו או ההון שלהם.

ב-2007, תלמידים מאקדמיית השוטרים "פורסטנפלדברוק" קיבלו משימה לחקור את התיק פעם נוספת תוך שימוש בטכניקות חקירה מודרניות. הם הסיקו שזה בלתי אפשרי לפתור את הפשע הנ"ל אחרי כל כך הרבה זמן. ישנן ראיות אבודות או כאלו שמעולם לא נלקחו מהחווה. לא נעשו סקיצות מזירת הפשע ולא נלקחו שאריות טביעות אצבע או שהם לא נשמרו היטב. חשודים אפשריים נפטרו. הם לקחו בחשבון בן אדם אחד שיכול להיות החשוד העיקרי אבל לא ציינו את שמו בדו"ח שלהם מתוך כבוד לבני משפחה שעדיין בחיים.

שוב, יש חשדות אבל אין ראיות מוצקות.

דבר אחד היה ברור לתלמידים והם לא כתבו זאת בדו"ח: זה היה אישי והפשע היה פשע של תשוקה.

מקור