Hall Of Fame

סיימתי היום לעבוד בקייטנה של משרד החינוך באחד מבתי הספר בראשון

ואפשר בהחלט לומר שזאת לא הייתה עבודה קלה

אפילו קשה ברוב הזמן...ואפילו לא עבדתי בכל הימים

ככה זה כשיש בכיתה אחת אוסף די גדול של ילדים עם בעיות התנהגות על כל המגוון שלהן:

הפרעות קשב וריכוז, אלימות פיזית ומילולית, חוסר הקשבה ועוד ועוד

אבל הבעיה הגדולה ביותר שהפריעה לי הייתה בעיית ההתחצפות וחסר הכבוד שהילדים שעולים לכיתה ג' הפגינו במהלך הקייטנה

בבעיה הזו לוקים כמעט כל הילדים, מה שהוביל לשיחות נזיפה, הערות, צעקות ואיומים

לרוב זה היה מצידנו...אבל אולי אפתיע אתכם אם אומר שהילדים לא התביישו והחזירו לנו מנה כפולה ומכופלת מאותו תבשיל בדיוק

זאת בעיה של חוסר חינוך, ואין שום טעם לנסות להאשים את בית הספר

כי יצא לי להכיר חלק קטן מצוות המורות שעובדות שם

ואני יכול לומר בביטחון מלא שזהו כישלון של ההורים

אולי זה דור של הורים שלא מסוגל לומר "לא" לילדים שלהם

אולי זה בכלל אוסף של הורים בעלי אותו דפוס התנהגות שהתחברו ביחד דרך הילדים (כך שלילדים אין מקור אחר של התנהגות להשוואה)

ואולי זה תוצר לוואי של החומריות והתרבות שאליה הילדים נכנסים כיום

לא חסר בשכונה שבה הם גרים כסף, תאמינו לי שלא

אבל למרבה הפלא דווקא אותם ילדים עשירים ומפונקים הראו קמצנות וחוסר שיתוף עם חבריהם לכיתה

החוצפה עברה מהמילים למעשים, כאשר לא פעם נאלצנו להחרים משחקים שהילדים הביאו מכיוון שלא שיתפו את האחרים

ברור שיש יוצאים מן הכלל ואכן זכיתי להכיר ילדים מקסימים, חכמים, מצחיקים ורגישים

אבל לצערי הרב אני אזכור יותר את ההתנהגות השלילית שראיתי וחוויתי מהכיתה הזאת

מהעובדה הפשוטה שאני לא רגיל לזה:

כמובן שגם אצלי היו ילדים מופרעים וחוצפנים, אבל לא בכמות כזאת בכיתה אחת

ויותר מזה...גם היום אני רואה הבדל עצום בין השכונות העשירות יותר לבין השכונות ממעמד הביניים בתוך ראשון

השכונה שלי בדיוק באמצע, יש משפחות לכאן ולכאן

גם בבית ספר אחר שבו עבדתי שנה שעברה בשכונה שלי לא יצא לי לפגוש בכמות כזאת גדולה של ילדים לא מחונכים

אומרים שילדים הם המורים הטובים ביותר...והם בהחלט לימדו אותי המון במשך הקייטנה הזאת

זהו.

זה כבר לא תלוי בי יותר.

דיברתי עם כולם.

אמרתי להם שאני רוצה.

הסברתי להם למה אני צריך.

יותר מזה אני לא יכול לעשות.

עכשיו כל מה שנותר זה לחכות לשיבוצים...קצת טיפשי אבל זה ממש ממש ממש מלחיץ

כי בסך הכול זה כולה לגלות איזו שכבה אני אדריך שנה הבאה

אבל בשבילי זה הרבה יותר...בטח כשאני בא בגישה של "או ט' או מוות"

רוצים לדעת למה? אז ככה:

1. בכיתה ט' הצטרפתי למדצים ובעצם בזכות השנה הזו הפכתי למה שאני היום. כל התהליך שעברתי לא היה קורה בלי השנה המדהימה שעברתי בשכבת ט' במדצים.

2. הפעולה הכי הכי הכי שווה/טובה/מפחידה/גדולה שיש למדצים להציע - רק שכבת ט' עוברת. אני זוכר עד היום את הפעולה הזאת ומאז זה הפך לחלום קטן בשבילי להעביר אותה בעצמי.

3. סגירת מעגל - אותי הדריכו י"בניקים ואני יותר מאשמח לסיים את תפקידי בגוף הזה בהדרכת השכבה שבה הכול התחיל.

4. נכון יש את האמרה "הטובים לטיס"? אז זה בדיוק ככה! שכבת ט' היא שנת ההכשרה, שנת הלימוד והעברת התוכן...השנה שבה לומדים איך להדריך. ובגלל שזאת שנה כל כך חשובה...יש לה גם מוניטין. מי שמדריך ט' יכול לטפוח לעצמו על השכם.

5. התכנית של השכבה הזאת מאוד מסודרת וקבועה...מישהו קרא לי? חחחחח ועכשיו ברצינות - אני באמת חושב שאין מדריך יותר יסודי ועקבי ממני בכל השכבג (טיפה שחצנות אבל זה לא יהרוג אף אחד)

מה זה לא מספיק?????? אני צריך למצוא עוד סיבות?????

ואם לא ישבצו אותי בשכבת ט'...מה זה יאמר עליי? 

אולי אין לי קשר מספיק טוב עם המדריכים הבוגרים?

אולי הם חושבים שאני לא מדריך מספיק טוב?

אולי לא השקעתי מספיק עד עכשיו במדצים?

אעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאע