Viva La Gloria

מטרה #2: לצבוע את השיער בצבע הזוי

פעם חלמתם, שקמתם בבוקר, השיער שלכם לא היה כמו שהוא אמור להיות? 

שהוא היה מופרע, מוקצן, צבעוני, זוהר, מיוחד. טוב, אני תמיד חלמתי שיום אחד אני אקום בבוקר ואגלה שצמח לי שיער כחול ומבריק. תמיד אהבתי את הבולשיט הזה, את כל השטויות האלה של השיער ציבעוני ומיליון קעקועים ופירסינג בכלל מקום. קסם לי הרעיון של להיות מיוחד, שונה.

אז כן, כל בוקר אני קמה והשורשים הטבעיים שלי עדיין בגוון חום מתולתל כהה ומשעמם, אבל בדיוק כמו שציפיתי שיהיה. 

הקיץ הזה החלטתי שהטבע שלי לא מעניין אותי, החלטתי שאני הולכת לקום מהיום כל בוקר עם שיער כחול. 

ביום השלישי (כן כן, יום אחריי הנזם) לקחתי אוטובוס לתל אביב, עד שהגעתי למספרה הכי מטורפת בעולם. הספר שם ראה את הגוש שיער המהלך (אני) והתרגש בטירוף. "אני לא חושב שאי פעם ראיתי כל כך הרבה שיער על ראש אחד" הוא סינן מידיי פעם עם חיוך די חביב, וכמובן שהחזרתי לו חיוך. אחריי הכל, הוא פה זה עם המספריים..הוא חימצן את השיער שלי, ואלוהים אדירים זה היה החמישים דקות הכי נוראיות בחיים שלי! 

היה חם בטירוף, בנוסף לחום של החומר, והיו תקועים לי על הראש צרור שכבות של נייר אלומיניום שגרמו לי להראות כמו איזה חייזר. באיזשהו שלב (שנראה כמו נצח) הספר חזר ואיתו החיוך הדי מטריד והוריד את הדבר הזה מהראש שלי. 

אחריי חפיפה וכל השטויות החזירו אותי למקום שלי, והפעם הייתה שם אישה עם גלח קצוץ בצבע סגול ומיליון עגילים בכל מקום שאפשרי לנקב. דבר ראשון, נרגעתי שהספר המטריד הלך סוף- סוף כי לא יכולתי לסבול אותו יותר. אבל אז, ראיתי את הצבע. 

זה היה פשוט מזעזע. זה היה נראה כמו שלשול בצלוחית, וזה לחלוטין השיב את הדאגה שלי. לקחו לי כמה שניות להרגע וכמה נשימות, אבל בסוף נרגעתי. don't give a fuck, you live only once :)

האמת? בסוף זה לא היה כזה נורא. זה ממש לא מה שציפיתי, אבל זה בהחלט הרבה יותר טוב. 

אז עכשיו, במקום לקום עם רעמה חומה, אני קמה עם רעמה ורודה ♥

אני די מאוהבת בתלתלים שלי עכשיו, והכי טוב בזה שזה נראה כאילו זה צמח מהראש שלי. זה החלק הטוב. כאילו בלי החלק של ההטפות של אבא והמבטים המוזרים ברחוב. אבל אני בסדר איתם, זה מי שאני- תקבלו את זה או לא ;)

xx, TheAteamGIRL ♥

מטרה #1: לעשות עגיל באף

טוב, הגעתי למסקנה שלסמוך על מילה של אנשים זה חתיכת דבר דבילי ואידיוטי. 

אז כמו שנכתב בפוסט הקודם, החלטתי להפוך את הקיץ שנשאר לי למטורף וכייפי ופסיכי ומוקצן ו... זה בינתיים יותר מידיי. שאני אומרת יותר מידיי, לזה אני מתכוונת. זה פשוט (ולא פשוט בכלל) יותר מידיי! התחלתי לשקול את האפשרות שזה לא הרשימה שפסיכית, אלא אני.

well, thank you captain obvious!

אז זה התחיל יום בדיוק אחרי הפוסט הראשון. האמת? ביום הזה לא עשיתי כלום חוץ ממרתון שקרניות עם קערה ענקית של גלידה מהמקפיא (שנאתי את עצמי על הגלידה המחורבנת). אז למעשה, אחרי מחשבה ארוכה בלילה של היום הראשון, זה התחיל ביום השני, ובמטרה הראשונה: עגיל באף.

 בהתחלה (כמו כל בנאדם שפוי בדעתו וברוחו) הלכתי לקניון, האופציה המוצלחת ביותר. הלכתי לדוכן פירסינג, אבל בגלל שאני גמדה (מטר שישים אבל המוכר היה נראה כמו שחקן בNBA) לא אישרו לי לעשות עגיל. וואלה, התבאסתי ברמות.

חזרתי הביתה, מדוכדכת עם פרוזן יוגורט בטעם קינמון, וחזרתי כמובן לטלוויזיה. ואז עלה לי הרעיון הכי מפגר שאי פעם חלף בראשי. 

הרמתי את הפלאפון החלופי שלי והתקשרתי לחברה שלי, למזלי היא מטורפת יותר ממני אז היא הסכימה בלי לחשוב בכלל. אם המוכר לא נותן לי לחורר את האף, מסתבר שאני יחורר לעצמי את האף. טיפשה, מופרעת, מפגרת.. תחשבו מה שאתם רוצים. דוגרי? זה הכל נכון :)

לחברה שלי לא היו כל כך הרבה מקורות למידה איך לעשות חור לבד, אז נאלצנו להסתפק בקטע הזה באבא מתארס עם לינדזי לוהן שהיא חוררה לתאומה שלה את האוזניים.

כשהיא אמרה "זה לא כזה הולך לכאוב" לרגע האמנתי לה, לצערי האמונה התפוגגה כמה שניות אחרי זה שהיה תקוע לי מחט באף. בחיים שלי לא צרחתי ככה! 

אין הרבה דרכים לתאר את זה. היה הרבה דם, היה מאוד שורף, וכל פעם שאני נשמתי הרגשתי שמכניסים לי אגרוף בפרצוף. למזלי, זה התפוגג אחריי יום- יומיים. האמת? זה די השתלם. הנזם פשוט מושלם, ואני די מאוהבת באף שלי כרגע, אבלך תכלס? הייתי מוותרת על המחט..

אני משעממת לכם את התחת הא? חחח אל תדאגו, אני עוד אשתפר :)

xx, TheAteamGirl ♥

אין לי מושג מה אני אמורה לכתוב.

זהו, אמרתי את זה. אין לי פשוט מושג מה לכתוב.למען האמת, גם אין לי מושג מה אני עושה פה.

כשחושבים על זה.. למה לעזאזל אני פה?

כל מה שאני יודעת זה שהשעה 5:06 (וואלה, זה מסביר הכל), החופש במרחק כמה שבועות מלהגמר ושהרשימה הארוכה (והמועילה ביותר אם יורשה לי לציין) של המטרות הלא מושגות שהצבתי לעצמי תקועה לי מול הפנים וממלאת אותי ברגשות אשם.

אני לא מאמינה, שאחריי שחיכיתי לו כל כך הרבה זמן, פ*קינג ביזבזתי קיץ שלם על כלום. לחלוטין כלום. יכולתי להישבע שאם הדף הזה היה קם לתחייה הדבר הראשון שהיה עושה זה לקרוע אותי ולזרוק לפח כמו שתיכננתי לעשות לו.

כשחושבים על זה, בתכלס כולם מחכים לחופש ומתכננים ומצפים ובסוף... חודש וחצי שלם יושבים על הספה עם הדבר הלעיס הראשון שהם מצאו בארון ומופע שנות השבעים בוי או די מהבוקר עד צאת הנשמה.

אז כנראה מתוצאה של מירמור כבד + חור עמוק עמוק בהשכלה + העובדה שהעפעפיים שלי רועדים מעייפות אני כותבת את הפוסט הראשון והדי עלוב הזה.

זה נראלי הקטע הזה שאני מציגה את עצמי, אז ככה בערך:

שיר, 13, היפסטרית, מנודה חברתית, מאמינה בחדי קרן, מפגרת/מיוחדת (תלוי עד כמה אתם אמיתיים עם עצמכם), יוצרת, כותבת, מציירת, מצלמת, רוקרית בלבלב, מתוסבכת, חולמת בהקיץ, דעתנית, שורדת וכנראה שעכשיו גם בלוגרית... :)

אם להיות כנה עם עצמי, עד כמה שאני נהנת לחפור בנשמה של קוראים דימיוניים על חיי הנפלאים, די סטיתי מהנושא המרכזי.

אז כמו שהתחלתי לספר היה לי רעיון הזוי ברמות (שאני די בטוחה שאני אתחרט עליו בבוקר). הוספתי לרשימה כמה דרישות מטורפות שכנראה יהיו טראומטיות לכולם (וגם לי) והחלטתי שהקיץ שלי עוד לא נגמר, למעשה.. הוא רק התחיל.

החלטתי שאני יהפוך את השבועיים- שלושה האחרונים לכאלה גדולים, שוברי גבולות ובלתי צפויים לחלוטין! אני יהפוך את הקיץ הזה לקיץ הכי טוב בעולם, לקיץ שאני אזכור. ואני מתכוונת לעשות כל דבר ודבר.

הציפורים והאור בחוץ נותנים לי הרגשה שכנראה שאני אלך לישון עכשיו, העיניים שלי נפוחות וסגולות כמו שני בלונים שעומדים להתפוצץ בכל רגע.

אז ביי ביי לבינתיים, וגם אם עכשיו אינלי ממי להפרד, כנראה הגורל יחליט מתי הוא יבוא,

xx, TheAtaemGIRL ♥