איך אני משיגה סיגריה בי שיששימו לב...? 

באיזה סרט אני חיה. אני בחיים לא אהיה מישהי שיזכרו. 
אין לי שום כישרון, ידע או יכולת לחשוב מחוץ לקופסה.
אני נלחמת על ציונים, אבל אחרי שאני מקיאה את החומר בבחינה אני שוכחת אותו.
אין לי סיכוי להיות מישהי שיש בה משהו מיוחד, שזוכרים.

חוץ מזה, אני גם לא מרגישה אהובה בזמן האחרון. 

הריבים בבית רק גוברים.

סבתא ואמא לא מסתדרות בשום צורה.

בחופשים אתה מבין ד כמה שאתה שהחברים שלך לא זקוקים לך בחופש.

אני שונאת להיות במצב כזה, שלא ילדה מדוכאת ומעוררת רחמים.

אני שונאת לבקש צומי

אני שונאת שאני לא מרגישה שייכת לשום מקום.

ואני שונאת את כמה שאני פתאטית עכשיו.

הידיים שלי שורפות, ומסתבר שגם נשארו צלקות.

אני צריכה יותר צמדים.

לילה. 

מבולבלת, פשוט מבובלת. 

אני כבר לא יודת מה אני רוצה. 

אני בהתלבטות .

לחדש את הפס הורוד, או שלחכות שהוא ידהה עד הסוף ואז לעשות גוונים בשחור?