או להוציא את הכלב חרא הזה שחוץ מלתפוס לי מקום במיטה ולנשוך לי את הידיים ולהביא אותי למיון,לא תורם לי בכלום.
הצבא טיפש שהוא הוריד לי את הפרופיל 45 נפשי קשה והעלה לי אותו ל82.
המצב הנפשי שלי מתדרדר מיום ליום ואני כותבת את העידכון הזה עם דמעות בעיניים כי כואב לי כל כך.
לאף אחד אין אהבה לתת לי,
אפילו לא לי לעצמי.
אני שורפת או נשרפת בקביעות מכל מי שמנסה להתקרב אליי ונועלת את עצמי כמעט כל יום במחסן של המשרד רק כדי לברוח מהמפקדת שלי שממררת את חיי ללא כל סיבה נראית לעין.
אני נמצאית במקום כל כך בודד ומנוכר בחיים שלי שאני באמת שוקלת לומר לה שאני לא רוצה לבוא יותר לבסיס ושתזמין לי ניידת הביתה.
אני מתפרקת לחתיכות לאט לאט וכמו מטומטמת הלכתי וחתמתי הצטרפות ללחימה רק כדי שאוכל לברוח מכאן,
שיהיה לי רק משהו בחיים שימלא אותי,
גם אם זה קושי.
אני לא יכולה יותר לחיות ככה,החיים שלי ריקים ואפילו אין לי את האפשרות למלא אותם כי אני כל היום קשורה בשרשרת למשרד שלי עד איזה 5 וחצי בערב אחרת הטיפשה הזאת מתקשרת אליי ומציקה לי ופשוט אין לי כוח יותר.
נגמר לי.
אני לא בסדר ולא מוכנה לשקול אפילו לחזור לטיפול,
אף אחד לא סופר אותי,אפילו אני לא הייתי סופרת את עצמי אם לא הייתי חייבת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
רמונה פלאוורס
