לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

.You're not alone.You're just having some idiotic dream.


זאת אני נגד העולם.

Avatarכינוי:  רמונה פלאוורס

בת: 26

Skype:  jade_ddy 

תמונה



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2016    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

12/2016

מלך החומוס ומלכת האמבטיה


סתם הספר קרץ לי ממדף המבצעים בסטימצקי ועפתי עליו,

מריצה בראשי סצנות על אהבה שהייתה ואיננה עוד,

מריצה בראשי את הסצנות של אמיר ופילי נהנים מהדברים הקטנים בחיים

מהאהבות הקטנות

מהרגעים הקטנים

מזכירה לעצמי חוויות ונשכחות שהיו עד לפני רגע ועכשיו הם אינם כי הם נקטעו באיבם על משחק של אגו.

 

אני מתחילה לפתח חרדה

כמעט באובססיביות כלפיי המחשבה

שמה אם

כבר הכרתי את האחד שלי

ופיספסתי אותו

ביזבזתי אותו

וזהו

לא מגיע לי עוד אחד?

 

מה אם מהרגע ההוא של אפריל 2015 עד סוף החיים שלי בעצם,

אני אצטרך להתפשר על האהבות שלי

ולא יהיה לי עוד *אחד*

 

מפחידה אותי המחשבה שיש אנשים שחיים ככה עם המחשבה הזאת יום יום,

שהם הכירו מישהו נחמד והתחתנו איתו כי זה נוח וכי מה הסיכוי באמת למצוא את הנפש התאומה שלך

מפחיד אותי להתעייף בדרך ולהתפשר ולחיות עם הפשרה הזאת עד סוף ימיי חיי ולסבול מהמחשבה הזאת של מה אם

 

עוד יותר מפחיד אותי לא להתפשר ולהישאר לבד

לחכות לאחד

ואולי הוא לא יגיע

אולי באמת כבר

בזבזתי אותו.

נכתב על ידי רמונה פלאוורס , 25/12/2016 23:07  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אין לי כוח


אין לי כוח לקום בבוקר,

אין לי כוח ללכת לבסיס

או להוציא את הכלב חרא הזה שחוץ מלתפוס לי מקום במיטה ולנשוך לי את הידיים ולהביא אותי למיון,לא תורם לי בכלום.

 

הצבא טיפש שהוא הוריד לי את הפרופיל 45 נפשי קשה והעלה לי אותו ל82.

המצב הנפשי שלי מתדרדר מיום ליום ואני כותבת את העידכון הזה עם דמעות בעיניים כי כואב לי כל כך.

 

לאף אחד אין אהבה לתת לי,

אפילו לא לי לעצמי.

אני שורפת או נשרפת בקביעות מכל מי שמנסה להתקרב אליי ונועלת את עצמי כמעט כל יום במחסן של המשרד רק כדי לברוח מהמפקדת שלי שממררת את חיי ללא כל סיבה נראית לעין.

אני נמצאית במקום כל כך בודד ומנוכר בחיים שלי שאני באמת שוקלת לומר לה שאני לא רוצה לבוא יותר לבסיס ושתזמין לי ניידת הביתה.

אני מתפרקת לחתיכות לאט לאט וכמו מטומטמת הלכתי וחתמתי הצטרפות ללחימה רק כדי שאוכל לברוח מכאן,

שיהיה לי רק משהו בחיים שימלא אותי,

גם אם זה קושי.

אני לא יכולה יותר לחיות ככה,החיים שלי ריקים ואפילו אין לי את האפשרות למלא אותם כי אני כל היום קשורה בשרשרת למשרד שלי עד איזה 5 וחצי בערב אחרת הטיפשה הזאת מתקשרת אליי ומציקה לי ופשוט אין לי כוח יותר.

נגמר לי.

אני לא בסדר ולא מוכנה לשקול אפילו לחזור לטיפול,

 

אף אחד לא סופר אותי,אפילו אני לא הייתי סופרת את עצמי אם לא הייתי חייבת.

 

נכתב על ידי רמונה פלאוורס , 9/12/2016 22:57  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





13,966
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , משוגעים , מוזיקאים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרמונה פלאוורס אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רמונה פלאוורס ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)