 כינוי:
Azure eyes Ann מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2014
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
השלג של דילן
יותר מכל רצה דילן לשחק בשלג. כל שנה הוא כתב במכתב לסנטה, "סנטה, בבקשה בבקשה בבקשה, השנה אני רוצה לשחק בשלג בקריסמס הזה! ממני דילן".
הוא היה מביט כל שנה בשלג יורד דרך החלון מהמיטה הלבנה בחדרו הלבן ומבקש מהאחות כל בוקר לפתוח את החלון, בתקווה שהשלג יפול פנימה והוא יוכל להרגיש אותו, אבל האחות תמיד הייתה עונה את אותה תשובה. "אתה יודע שאתה לא יכול", ליטוף על הלחי שהוא לא אהב, וקבלת כוס שוקו עם קצפת וכפית.
"אז לפחות להרים את התריסים. אפשר?", וכל האחיות, כל אחת בתורה, היו נאנחות ומרימות את התריסים, בורחות אחרי זה לחדר אחר, משאירות את דילן להחזיק את כוס השוקו החמה עם יד אחת מהתחתית בניסיון להתחמם ויד אחת מהידית כדי לא לשפוך, נשען אחרונית, מביט במבט עייף אך עם עיניים נוצצות בשלג.
"אבא, אמא, השנה סנטה יענה לבקשה שלי, השנה אני אצא ואשחק בשלג! הייתי ילד טוב כל השנה!"
"נכון אהוב שלנו, אתה ילד מדהים" התכנסו אחד בתוך השני, צפו בבנם הקט מתרגש, כמו בכל שנה, וליבם נשבר עוד קצת, כמו בכל שנהץ.
"אל תבכה אבא, אל תבכי אמא" דילן טיפס במיטה, ניגב להם את הדמעות ונישק אותם במצח. "השנה אתם תראו, השנה אני אשחק בשלג, השנה סנטה יתן לי את המתנה שלי".
אבא של דילן שכב איתו במיטה, התכסה איתו בשמיכה וצפה איתו סרטים.
"תיזהר, צינור החמצן החליק לך"
דילן סידר את צינור החמצן מאחורי האוזן ויישר אותו ליד האף, חייך.
"אבא מה הסרט הכי אהוב עליך?"
"הכי אהוב עלי?"
"כן, הסרט הכי אהוב עלי זה הסיוט שלפני חג המולד! רוצה לדעת למה?"
"למה?"
"יש לי שתי סיבות!" והרים שתי אצבעות גבוה, "דבר ראשון,", הרים שוב אצבע אחת, "יש שם בקריסמסטאון שלג ואורות וכולם מאושרים, ודבר שני", הרים שנית אצבע נצמודה, "כי בסוף סנטה מביא לג'ק סקילינגטון שלג במתנה, כמוני!"
אבא שלי דילן חיבק אותו חזק, חנק את הדמעות בשערו של דילן.
דילן חיבק בחזרה את אבא שלו, תיפף לו קלות על הגב, " אל תבכה אבא, אתה תראה, אני כמו ג'ק סקלינגטון"
דילן התלבש טוב טוב, לבש גופיה, חולצה קצרה, חולצה ארוכה, סוודר, ז'קט, צעיף, מעיל וכובע גרב, גטקעס ומכנסיים עבות.
"אני נראה כמו דוב, ראר" חשף פה מלא שיניים שקופות ולשון כחולה.
כולם התאספו לראות את פניו של דילן מרגיש את השלג בפעם הראשונה. דילן לבש כפפות מיוחדות מאוד, והאחיות הביאו לו שמיכה מיוחדת מחממת.
"דילן, אתה צריך ללבוש את המסכה הזאת"
"אין בעיה דוקטור!"
דילן לבש את המסכה.
אמא שלו ישבה לידו והחזיקה לו את הכתף, כי דילן מחא כפיים מרוב התרגשות.
חבורה של רופאים נכנסו לחדר עם עגלה ומכשירים שדילן זיהה וסלד, ואז אבא של דילן נכנס לחדר, החזיק כדור שלג לבן.
"האאאאאאאאא" דילן פרס ידיים. בעדינות אביו העביר את כדור השלג לידיו.
"תזכור דילן, אסור לך לקרב אותו אליך"
"אני זוכר דוקטור."
דילן התלהב כלכך שירדו לו דמעות של אושר.
"אמא, אבא, תראו אני מחזיק שלג!" קולו רעד. זה היה הפעם הראשונה שדילן בכה.
כולם בכו איתו.
"דוקטור, תודה על העזרה, אבל השנה סנטה יוריד בישבילי שלג בקריסמס ואני אוכל לשחק בחוץ בשלג!"
"אני מאוד מקווה שאתה צודק. דילן"
"אל תדאג, אני כמו ג'ק סקלינגטון"
הרופא קצת נחנק, יודע שבני אדם הם לא יצורים קסומים, הזכיר לעצמו שגם דילן יודע, חייך אליו. "זאת הרופאה בקי, היא תעזור לך להירדם, טוב?"
"היי, בקי!"
"היי, דילן, אני שמה לך מסכה על הפנים בעדינות, אני רוצה שתספור אחורה מעשר אחורה, אתה יכול לעשות את זה?"
"בטח שכן! אפשר קודם למסר משהו להורים שלי?"
"תמסור להם בעצמך שתתעורר"
"תמסור להם שאני אוהב אותם, דוקטור, שירגיע אותם במהלך..."
"אני אמסור"
"דילן, ספר לי בן כמה אתה?"
אני כבר בן חמש! 10, 9, 8, 7...6"
היה דימום רב בניתוח והוא לא שרד למרות מאמצי הרופאים, בגלל מחלתו המולדת.
דילן טעה, הוא לא היה כמו ג'ק סקלינגטון, וזה היה יומו האחרון.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
