בתוך נייר עיתון

"לו הייתה לך שנה אחת לחיות, היית ממשיכה לעשות את מה שאת עושה עכשיו?" היא שאלה ולגמה מהמיץ הסחוט שלה

"מה פתאום, נראה לך שהייתי ממשיכה ללמוד למבחנים שלא יתנו לי כלום בסופו של דבר,

ללכת לעבודה שלא מכניסה לי מספיק כסף, לפספס את הנאות החיים ולחוות שביזות כל יום א'?

הייתי קונה כרטיס טיסה לסין- בא לי לגור בכפר נידח, בלי חשמל אם אפשר ועם שרותים בחצר,

לא לדעת איזה יום היום או מה השעה, לקום בבוקר עם הזריחות היפות ביותר בעולם,

לעשות טאי צ'י עם זקן מלוכסן וללכת לעבוד בשדות אורז. 

אני רוצה לטפס על הרים בניו זילנד, הרוח הקרה מאיימת לשרוט לי את הפנים והנשימה בצעיף מחממת לי את האף,

להגיע לפיק, לראות את הנוף, לעצור את הנשימה ל3 שניות ופשוט להיות שם.

היית משתזפת באחד מהחופים הקסומים ביותר במרכז אמריקה, לידי מונח קוקטייל קר, דקירי תות עם מטרייה,

כי קוקטייל בלי מטרייה זה כמו ים בלי שמש. מולי הגלים נשברים אל החוף והשמש שוקעת באלגנטיות מעוררת פליאה.

הייתי חווה את הכל, רואה את הכל, הייתי מנסה הכל, טועמת מהכל, מרגישה, מריחה

הייתי רצה יחפה עם זברות באפריקה,
הולכת במדבר באמצע סופת חול,

עומדת בחלונות האדומים,

עושה סקי באוסטריה,

הייתי אוהבת

ובסוף הייתי חוזרת לכאן וכותבת על כל זה ספר" עצרתי כדי להסדיר את הנשימה.

"אז בעצם," היא אמרה "איך את יודעת בוודאות שזאת לא השנה האחרונה בחייך?"

ג'ינג'ית.