|
| 1/2005
 יתגדל ויתקדש
אני עייף...
לפני שלושה שבועות נגמרה שנת האבל ...השנה הארוכה בחיי.
תכננתי לעשות פוסט מסכם שנה,אבל אני עייף.תכננתי לעשות אותו מיד בתום השנה...אבל הייתי עייף.
אני אשתדל אולי בכל זאת לסכם קצת...האבל נגמר ובכך הסתיימו התרוצים בבית הזה שהפך לדתי משהו במהלך השנה.
אני לא הולך לבית הכנסת בשישבת ולא מעירים אותי יותר בשבע בבוקר בכל שבת.
זה היה ממש ככה בקיצוניות,אמרתי שאני לא בא וזהו,כששאלו "למה?" עניתי ב"למה?" ופה נגמר הסיפור.
השנה הייתה קשה מדי וכבדה מאוד,זה לא שמשהו הפך לקל יותר,דברים ממשיכים להיות כבדים עליי באותה צורה ואני עדיין באותה הכחשה ובאותו חוסר השלמה ואי רצון לחשוב על זה בכלל.
הפכתי לעצלן...או שאולי עצלן זו לא ממש המילה המתאימה כיוון שאני עובד... ועוד עובד עד נורא מאוחר.
בחודש האחרון הלכתי למכון כושר רק פעם אחת. 250 שקל ירדו לי על המכון הזה ואני הלכתי רק פעם אחת רק כי הייתי עייף.נגמר לי עכשיו המנוי ואני לא חושב לחדש אותו ..פשוט אין לי כוח לזה למרות שבכל יום אני מבין כמה אני צריך את זה. במיוחד עכשיו כשהשקעתי 600 שקל על נגן MP3 במיוחד בשביל המכון....
אמרתי שהמצב הזה של הלבד נחמד וכיף לי..אבל היום הבנתי שזה גם לוקה בחסר מסויים. אני קולט את עצמי יושב מול המסך אחרי שהגעתי הביתה מהעבודה בשמונה וחצי,עם שמיכה על הרגליים...משחק משחקי יריות ברשת.
נראה לי כמו גרסא משופרת לבית אבות...
ראיתי הבורגנים...התחלתי להכיר את הסדרה ולהבין כמה היא טובה בדיוק עכשיו,כשהיא שבועיים לפני פרק הסיום... בכל אופן,היה שם ויכוח של זוג נשוי,האשה התלוננה שהבעל לא משקיע בה מספיק והיא ממש צדקה,פתאום נהייתה בי מן הרגשה של קירבה אליה..של רצון לחבק ולתת ...כאילו זה שוב חסר לי, המישהי וההענקה הזו...
יכול להיות שאני מתחיל להרגיש בודד...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
