החורף הגיע,עוד שלושה ימים נובמבר, November Rain... איזה שיר מדהים.
אתמול החלטנו אני ושני חברים שלי לצאת לאנשהו,סתם יציאה של הרגע באמצע השבוע... בדרך נסענו עם חלונות פתוחים,ברמזור המשיכה לנשוב הרוח לתוך הפרצוף,רוח נעימה כזו,שמאז שהייתי ילד קטן עשתה לי עצוב-שמח, כמו שנזכרים בנוסטלגיה,חיוך שעושה גם דמעות בזוית העין... כל רוח כזו מחזירה אותי שנים אחורה.
כשירדנו מהאוטו והחבר'ה החליטו להתקדם בהליכה,אני נעצרתי ועמדתי לנגד הרוח.עצמתי עיניים וחזרתי אחורה, לגיל 5,6,7,8, וכן הלאה.. כל תקופה והייחוד שלה, חברים, חברות, אהבות ישנות,הקרבות שהקרבתי,מסלול חיים שבחרתי,או שמא מסלול שהחיים בחרו בשבילי.
החלתי לתהות מה היה קורה אילו הייתי נשאר חבר של... אילו הייתי מחליט כן ללמוד בבית הספר לאומנויות, ללכת ללמוד משחק, להציע להיא לצאת איתי, להוציא עליו את כל מה שיש לי בלב,לא להכנס בדלת לראיון הזה...להוציא את כל מה שחסכתי על...

החיים בחרו בשבילי את המסלול...  רוח השינויים... נובמבר הגשום... כל שנה אותה נוסטלגיה, עד יומי האחרון תלווה אותי התחושה הזו, כל שנה... כל נובמבר.... כל רוח.

Sometimes I need some time...on my own"
Sometimes I need some time...all alone
Everybody needs some time...
on their own
Don't you know you need some time...all alone
And when your fears subside
And shadows still remain
I know that you can love me
When there's no one left to blame
So never mind the darkness
We still can find a way
Cause nothin' lasts forever
"...Even cold November rain

Take me to the magic of the moment"
On a glory night
Where the children of tomorrow dream away
"...in the wind of change