|
| 12/2003
 נפרדנו כך...
ביום שישי בערב עשיתי צעד משמעותי בחיי...
צעד שרציתי לעשות כבר הרבה זמן אבל לא ידעתי איך...
אחרי 3 שנים, 4 חודשים ו-5 ימים... החלטתי להפרד ממנה.
היה לנו ריב מפגר, כנראה שסתם ניפחתי אותו כדי לתרץ ריב, יצאתי עם חברים ולא איתה, כשחזרתי קפצתי אליה ואמרתי לה שדברים מתים אצלי כבר הרבה זמן...
שאני כבוי,דעוך,חלול...
רצה לי מפלצת בראש והייתי קר בצורה מפחידה,פשוט ידעתי שצריך כבר לגמור עם זה.
היא הורידה את הראש מבלי להסתכל עליי והתחילה לבכות... בכל פעם שהיא הרימה את הראש אליי-השפלתי מבט,לא רציתי לראות אותה דומעת...ידעתי שזה יהרוג אותי...
היא אמרה שהיא לא רוצה לגמור את זה...אבל היה לי ברור שחייב לשים לזה סוף... שנינו צעירים מדי,הקשר הזה היה לעוס,חיפשתי ריגושים בחיים ואיתה לא הצלחתי למצוא.
אמרתי לה שלום אחרי דקות ארוכות של שיחה.
התחלתי ללכת. ברוב טיפשותי הסתובבתי לאחור, ראיתי אותה עם הראש מורם ועיניים דומעות...התמונה הזו לא עוזבת אותי.
הגעתי הביתה והתייפחתי כמו תינוק... למרות שאני לא הנזרק כאן,למרות שזה צעד שרציתי לעשות אותו כבר המון זמן... אני מרגיש חרא עם זה שפגעתי בה...
ברור שחשבתי על זה שהיא תפגע,לקחתי את זה בחשבון, כל הזמן הזה אני הייתי פגוע כי הרגשתי שאני חי בקשר שקושר אותי חזק מדי...
היא שלחה הודעות וגם התקשרה,לא יכולתי לענות... לא רציתי לשמוע אותה בוכה... למחרת קמתי,אחרי 4 שעות שינה,שוב בכיתי,סיפרתי לאמא שלי ולאחותי,שהיתה אצלנו בשבת. את שתיהן שיתפתי ברצון הזה שלי במשך החודשים האחרונים... הן ניסו לעודד אותי אבל זה לא כל כך עזר, בכל כמה דקות ברחתי הצידה כדי לנגב את הדמעות...
אני לא מתחרט,אני יודע שזה מה שהייתי צריך לעשות כבר מזמן.בגיל 21 להיות בכזו מערכת יחסים זה ממש לא בריא לדעתי.
אני צריך לטעום מהחיים כדי לדעת מה אני הכי אוהב.
אני מעביר את היום בעבודה די בסבבה,אני יודע שהיום הזה הולך להגמר ואני אאלץ לחזור הביתה.
מחשבות רצות בראש, כמה עברנו יחד,רישיון נהיגה,בעיות עם הצבא,החלפת עבודות,ראיונות עבודה,סבא שנפטר,חברים משותפים,סרטים שראינו שירים ששמענו, שערה שלה שנתפסה בחלק של המיטה לפני כמה ימים והבוקר נכנסה לי לפרצוף...
זה היה לי די ברור שזה יהיה קשה,בכל זאת,איבדתי פרטנר...
בלב שלי חור בגודל של 3 שנים,4 חודשים, 5 ימים....
ובחוץ זורחת קשת...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
