|
| 6/2006
מסע אל חיר
במסגרת הקיטורים שלי יצא לי לקטר הרבה עם עצמי.
קיטורים על איפה אני נמצא ומה אני עושה בעצם.
האם אני מבזבז את הזמן שלי באותו מקום עבודה 6 שנים ושכר עגום?
האם אני אקנה כבר אוטו סוף סוף?
האם אני אתחיל ללמוד?
מה כדאי לי ללמוד?
האם החברים שלי היום הם אותם חברים שילוו אותי בחתונה שלי? האם בחרתי אותם נכון? האם זה שאנחנו כמעט ולא מחליפים מילה בנינו תשבור אותי יום אחד לרמה של לקום וללכת?
אולי אני צריך אנשי רוח כמוני, יותר דיבורים ושיחות נפש ופחות ערבי ישיבות ארוכות וחסרות תכלית. קצת יותר התעניינות בפרויד מאשר בנימני...
אולי אני צריך לנסוע רחוק, לא ממש אולי, יותר בכיוון של בטוח. הבעיה היא שאני יודע שאני לא אעשה את זה.
אז במקום לקום וללכת אני נשאר ונודד, מסעות בתוך עצמי, אל מקום אחר, אל מקום טוב.
כל דבר קטן יכול להדליק אותי, הופעה, סופש פרוע, תערוכות, הצגות תאטרון, טיולים בטבע... צריך את הגיוון הזה!!
כל מסע מתחיל בצעד.. וכמה שאני גרוע בצעדים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
