יום וחצי בערך לא הייתי מדוכא, וזה היה פשוט כיף. בלי עצב, בלי חתכים, בלי מחשבות אובדניות (שבטח לא יצאו לפועל אף פעם), פשוט דיברתי עם מישהי שהכרתי ושהולכת ללמוד איתי שנה הבאה והיה ממש נחמד. ואז היא אמרה משהו, בתום לב, משהו שאף אחד אחר לא היה מזהה, אבל זה פשוט החזיר אותי לדיכאון בבת אחת. לא חתכתי, אבל זה חזר. התחושה המעיקה הזאת של הדיכאון. שונא את זה. שונא כל רגע. אני רוצה קצת יותר מיום וחצי של לא-דיכאון. נחכה לתחילת הלימודים, אולי אני אחזור לעצמי. אה וגם עשו לי בדיקת דם היום והתעלפתי. עוד לפני הבדיקה. פשוט הלכתי לשתות כוס מים, הכל השחיר ובום נפלתי. ואז הבדיקת דם הלכה מצוין והרגשתי כזה אידיוט שהתעלפתי.