אני משקר שאני כותב את הכותרת הזאת,היא לא נכונה,אבל המצב הוא כזה.

אני אסביר,הטבע של חלק גדול מהחיות הוא ללמוד ולחקור,כל אחד אוהב ללמוד ומי שלא משקר.

אבל הוא לא משקר,אחרי כמה זמן שהייתי בכיתה א' פשוט שנאתי ללמוד (אפשר לחשוב כמה למדתי) ,זה מדכא ללמוד ככה ועוד הרבה גם לא אוהבים ללמוד ככה .

אף אחד לא אוהב ללמוד ככה וכל תלמיד כמעט במערכת החינוך לא אוהב ללמוד,בשביל הרוב זה עונש ללכת לבית הספר.

איפה היצר הזה נעלם? כל ילד לפניי שהוא הגיע למערכת החינוך ישמח ללמוד ,כי הוא לא חייב שום דבר,הוא לומד בשביל עצמו גם אם זה לא עוזר לו .

לא משנה כמה החומר יהיה מרתק אני לא אתעניין בו כמעט שיגיע הרגע שאני אצטרך לזכור אותו למבחן ,כל ה"קסם" נעלם וזה נראה לי עינויי.

הכל נראה לי סבל מתמיד,אף אחד לא אוהב את זה,אבל כולם חייבים.

אני כן אוהב ללמוד אבל לא ככה,אני מתקשה בלזכור את החומר ככה,אני נכנס ללחץ ולדיכאון שאני מתחיל,זה נראה לי כל כך מיותר,זה דברים שאם אני הייתי יודע עליהם לפניי זה שהם קיימים הייתי מחפש עליהם מידע לבד,אבל כל עניין נעלם פתאום.

ואז נוצר דור שלימודים זה חובה ודבר רע ולא הנאה.