יצא לי להפגש ספונטנית היום עם מישהי שהכרתי דרך ישראבלוג.

הפגישה היית מוגבלת בזמן אז אין לי הרבה לכתוב עלייה ולמעשה היא לא העיקר בפוסט.

בהתחלה היה קצת נושאי שיחה אבל פתאום לא היה לי מה להגיד,וגם לה (חוץ מלהעיר לי על זה) אחר כך באוטובוס דיברתי חלש וגם לא היה לי מה להגיד ממש אף על פי שבהתכתבות אנחנו לא מפסיקים כמעט לרגע וזה נראה שיש לנו תקשורת טובה,החלטתי להתכתב איתה (להתכתב עם אדם שיושב מושב ליד,דבילי לחלוטין ומוזר,מזכיר לי את הדייט של ראג'ש מהמפץ הגדול למרות שזה לא היה דייט ואין לי בעיה בדיבור עם המין השני)  אבל פתאום היה לי ממש קל להתכתב איתה,זה היה לי טבעי.

אני חושב שזה בגלל שהיינו בציבור ואני הייתי לחוץ כי זה היה נורא ספונטני ואני לא רגיל לזה,באוטובוס לא חסר אנשים וכולם שומעים , כאילו היה לי מחסום כל שהוא אני לא יודע מזה, זה קורה לי הרבה במיוחד במקומות עם הרבה אנשים,אני פשוט שותק,אני לא מצליח לחשוב על מה לדבר,אני לא יודע איך להמשיך את השיחה.

עם אנשים שאני מכיר אין לי כל כך את הבעיה הזאת,אין לי מושג למה זה קרה,אני לא חושב בעיה של ביטחון עצמי.

אני כן הצלחתי להתכתב אבל להוציא מהפה נראה לי בלתי אפשרי.