רציתי לכתוב משהו אחר,אבל אני עצוב מדיי בשביל לכתוב את זה.
כל הזמן יש לי מחשבות לא מודעות שאני "תופס" אותם ,ולפעמים יוצא לי "סביך" של מחשבות שלא קשורות בשיט.
אני חושב על איך אני אתאבד בגיל 18,האם לשרת בשביל הרובה? או שבעצם יש משהו אחר,האם זה ישתנה ואולי אני קצת דופק לי את החיים העתידיים,אולי תהיה לי סיבה שתלוייה באדם להשאר שאפשר להגיד שאני פחות או יותר מרחם עליו (כנראה אישה) אם יש לה מצפון, TOO MUCH לחשוב,וזה חוזר כל הזמן ,למה אני חושב על זה???
לא משנה מה,אני תמיד ארצה להתאבד,גם אם החיים שלי יהיו הכי טובים בעולם אני ארצה,כל סיבה שתהיה לי להתאבד היא תירוץ זול,חוץ מסיבה אחת,אולי שתיים,אני מפחד מהעתיד,שאני לא אחיה על פי אחת הדרכים שעיצבתי "מזה חיים טובים",אני מפחד שהכל סתם,אבל אולי לא,אולי זה עוד תירוץ זול.
אולי הסיבה האמיתית היא שאני בקטע מפגר של גיל ההתבגרות ,אבל הוא נמשך יותר מחצי שנה.... זאת התהיה הכי מבוססת שלי,בגלל זה אני משאיר החלטה של להשאר בחיים לגיל מבוגר יותר.
אני לא מוצא סיבה אמיתית לזה...
DO YOU EVER FIND YOURSELF ASKING THE QUESTION WHY YOUR HERE
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
