קרה לפניי יותר משנה אז השיחה לא מדוייקת וחלק מהפרטים יהיו מומצאים עקב כך אך המסר הוא אותו מסר (הניסוח לא משהו):

הוא:תקשיב,כמה אתה נותן מעצמך באימון?

80%? 90%? 100?

אני:בערך מאה אחוז

הוא: אני לא נותן מעצמי 100% אני נותן מעצמי 200% .

לפני X זמן (או משהו כזה ) נתקלתי ב 2 ערסים (כנראה הסתכסך איתם או משהו) והלכתי איתם מכות,והיום שאני מסתכל על זה,עם הידע שיש לי עכשיו הייתי יכול לפרק אותם,מאותו יום התחלתי להתאמן ברצינות,ולכן אני נותן 200%.

אני חושב שכל אדם אלא אם הוא לא יוצא מהבית כמעט (אהמ אהמ) נתקל במצב כזה או אחר והוא צריך לדעת להגיב אילו.

סבבה? 

אני: כן (באותה תקופה הייתי ממש מופנם אז לא דיברתי כמעט)

אחרי הכל השריטה זה המנגנון הגנה,זה העצם שנשברה והתאחתה ועכשיו היא חזקה יותר ,והמפק גמיש יותר,אבל זה קורה כל עוד מתייחסים אל השבר בצורה נכונה.

מכל דבר רע צריכים להסיק מסכנה לפעם הבאה,אבל זה לא פשוט בסיטואציה הנוראה.

הוא יכל לבחור ברעיון אחר,לא לצאת מהבית ולפחד מכל אדם,אבל הוא לא ,הוא חשב על הדרך הנכונה והדרך שתרומם אותו.