לפחות חושב ככה...

קל לי להפגע,בעיקר מאנשים שאני יודע שזה משהו אמיתי וכנה ומאנשים קרובים,אני יכול לבכות מזה שלא מתאים למישהו (לא סתם כזה) לדבר איתי עכשיו כי לא בא לו,וזה לא סתם לבכות כזה,בכי אצלי זהה מעצב טהור.

כל דבר קטן יכול להרוס לי,לא את כל היום אבל הרבה,כאילו אין לי מדד של כמה רע יש טוב ויש רע (ויש כאלה שלא אכפת אז אני מסנן) מה שמשנה לי זה כמה זמן זה מתמשך.

אני חושב מדיי,אולי זה טוב? 

אין כמעט משהו שחוסם לי את היכולת לחשוב על דברים רעים,זה לא קורה הרבה,אולי חסר לי חברה ׁ(HEVRA)

אני פשוט נשארתי עצוב ומתוסכל מאז כל זה וזה נשאר ולא השתנה.

תמיד היית לי נטייה אובדנית, אני זוכר בכיתה ד בדרך שלא היה לי כל כך אכפת,פשוט סתם לא אכפת ,לא פחדתי שיקרה לי משהו כי הכל נראה לי סתם.

לא עולים לי עוד סיבות... צריך לקרות משהו מתישהו.