הרגע הזה שאתה מבין שאתה כל כך עצוב ורקוב שלהכל אני אדיש,לא אכפת לי מכלום גם אם זה בהרבה יותר נורא,לא אכפת לי ,אני אדם מת מבחינתי הטעם היחידי שיש לי זה ההנאה ואולי אני לא ארצה למות אז למה לא להשקיע בעתיד,שום דבר כבר לא חשוב כמעט,רק מי שקרוב אליי באמת חשוב,ואולי זה גם המונע לרצון שלי להתאבד אבל זה לא באמת דרך חיים,אי אפשר לחיות ככה עם מעצורים,אני סתם סובל בשום כלום הזה ואין לי כוח כמעט לשום דבר אבל אני עדיין מחזיק בעקרונות שציינתי אז אני עדיין עושה.

יגידו אני אגואיסט אבל זה לא דרך לחיות כי זה לא מה שבאמת יעצור אותי