אני מרגיש כאילו אין טעם לעולם בכלל, חוץ מפרקטיקות רוחניות אין לו עוד מה להציע, כל החברה שלנו רקובה ולא מציעה כלום... דיי מסביר את הדיכאון שלי.

החלטתי ללכת על דיאטה של יוגים

היום הבנתי שמתוק עושה לי ממש רע וזה חרא לי

אני הולך להתייחס לדת אחרת, דת זה קונספט להגיע לרוחנויות פשוט הדרך מתאימה לתקופה בא הדת נוצרה.

צריך להזכיר לעצמי שהמוות קרוב ואם לא אעשה דברים הם לא יקרו, כל יום אני יכול למות.

צריך לשים את עצמי בדברים לא נוחים כדיי שאעבוד בצורה יותר טובה

צריך לעמוד במטרות שלי לא משנה מה

צריך לדעת שאין לי מה להפסיד אלא רק להרוויח

צריך לתעל את האנרגיות שלי ולשים לב לאן הן מתבזבזות.

להקיף את עצמי באנשים שמתעסקים בפיתוח עצמי

למצוא אנשים שימצאו את פגמי החשיבה שלי

לנסות להפסיק עם הרגלים שלא מועילים

תמיד לדעת שהמוח שלי הוא משנה את המציאות כי זה הטבע שלו

המטרה האולטימטיבית היא להגדיל את התודעה שלי

מתחייב ללמוד כל יום

משקיע עשר אחוז מההכנסות שלי ללמידה

יוצר לי זמן ללמוד

אני צריך להבין שאני תקוע בשלב הבנתי מסויים ואני צריך לעלות לשלב יותר גבוהה  .

לקבל בלבול, לא לברוח מזה

הטוב נמצא בכל מקום וצריך לקבל אותו. לא משנה מה אתה עושה הוא נמצא.

לנשום מהבטן

לרקוד לפניי מדיטציה

לשיר את המנטרה 

להבין שמחשבות יוצרות את הרגש ולא הסיטואציה עצמה. יש סיטואציה חסרת רגשות והמוח שלנו מפרש אותה איך שהוא רוצה. עד ידי מודעות לכך אפשר לשנות את הרגשות.

צריך לקחת אחריות על כל דבר שקורה לי בחיים. זה הדרך היחידה שלי לשנות אותו. המטרה העתידית היא להבין שאין לי שליטה אמיתית ולקבל את המציאות.

להוציא אנשים רעילים מהחיים שלי, להכניס אנשים מתאימים.

לזכור שעבודה קשה תוציא תוצאות טובות. זה הדבר היחיד שיוציא תוצאות טובות לא משנה כמה זה קשה. הדברים הקלים לעשות הם הדברים חסרי התועלת, הדברים שישאירו אותי ריק . הכי קל להגיע אליהם ולהסחף כי אין פה מאמץ והתמורה ענקית אבל לטווח הארוך אני הורג את עצמי בדברים האלה.

כל בוקר, להזכיר לעצמי במשך חמש דקות שאני הולך למות ולחשוב מה אני צריך לשפר כדיי להנות מהקיום שלי

להתחיל להתאמן על מיטנדפולנס 16.5

ב 24.4 אני מתחיל לעשות התבוננות עשר דקות כל יום

ב 1.6 להתחיל לעשות קפיצה בחבל עשר דקות כל יום