הרגע הזה שאתה מבין שאתה כל כך עצוב ורקוב שלהכל אני אדיש,לא אכפת לי מכלום גם אם זה בהרבה יותר נורא,לא אכפת לי ,אני אדם מת מבחינתי הטעם היחידי שיש לי זה ההנאה ואולי אני לא ארצה למות אז למה לא להשקיע בעתיד,שום דבר כבר לא חשוב כמעט,רק מי שקרוב אליי באמת חשוב,ואולי זה גם המונע לרצון שלי להתאבד אבל זה לא באמת דרך חיים,אי אפשר לחיות ככה עם מעצורים,אני סתם סובל בשום כלום הזה ואין לי כוח כמעט לשום דבר אבל אני עדיין מחזיק בעקרונות שציינתי אז אני עדיין עושה.

יגידו אני אגואיסט אבל זה לא דרך לחיות כי זה לא מה שבאמת יעצור אותי

שהן חבולות,ברמה דיי קלה  (לדעתי) ,בעיקר שריטות אני אוהב.

זה דיי קשור לסעיף השני ,אני אוהב קישוטים אדומים טריים(לא דם),בין אם זה משוט או מכות.

שהן קטנות וחלשות ממני,אני אוהב את זה שאפשר לשלוט עליהן גם בצורה פיזית,זה היה פחות או יותר בפוסט "הפטישים שלי" אני לא יודע ממש לאן הכניס את זה.

שהן חסרות ברירה ואפשר לנצל אותן מינית,לפחות בפנטזיה ,גם זונות זה אותו דבר מבחינתי.

שעושים מה שהן לא רוצות.

שהן צועקות/צורחות

שהן בוכות,אבל תלויי ממה,בסופו של דבר יש לי מצפון.

שהן עדינות

שהן נשלטות

שהן נחנקות ,בעיקר ממציצות

שהן מקבלות סטירות

שהן מוכות,אבל פה גם יש איזשהו גבול

זה נראה דיי מרתיע שקוראים את זה אבל זה פנטזיות אחרי הכל. 

איפשהו בתחילת הפוסטים אצלי כתבתי פוסט דומה, אני פשוט לא נרדם וזה כיף לי, אין עם מי להתכתב אבל עדיין, כל כך הרבה שעות מחשבה טהורות על נושאים, ניצלתי חלק מהזמן למטרה של להגיע לרמת צלילות מחשבתית כדיי לפתור חלק מהבעיות שלי שלא עשיתי כבר כמה חודשים.

אני לא סתם עצוב אלא חסר לי משהו, אני לא יודע מהו אבל אני צריך לנסות. 

הלוואי וכל לילה לא הייתי צריך לישון, אין דבר יותר משחרר מזה יש לי עוד מלא שעות להתעמק במה שבאלי ואני יודע ליצור לי תעסוקה בלי מאמץ זה פשוט בא לי טבעי, אם כל יום היה לי את השמונה שעות האלה של החופש הטהור מכל בזמן שכולם ישנים וזה נראה כאילו אני האדם היחידי שער בעולם החיים שלי היו משתפרים פלאים, יהיה לי זמן להכל פלוס פלוס, אולי חלומות צלולים הם הפיתרון לבעיה? 

מהפעם הקודמת לא הייתי צריך לישון ולא הייתי עייף פשוט טוב לי ככה, אני אוהב לחיות בזמן הפנויי אני לא אוהב כפייה.

היום ( יותר נכון אתמול) היה לי נורא קשה בבצפר, זה לא שיש בעיה ען החברה מסביב או קושי בלימודים אלא היה לי חסר ולא יכולתי לבכות ונאלצתי לסבול כמה שעות עם כל הסרטים האלה בראש שאני מריץ על זה שאם אני אתאבד עכשיו אני יכול לחסוך אותם ובנוסף את התסכול שאני חווה עכשיו, אבל כל כך קשה לי , כל מי שהכרתי מפה שקרוב אליי נורא חשוב לי ולעשות להם רע זה הדבר האחרון שאני רוצה, אבל אני עדיין חושב שזה מהדברים שצריך להיות בהם אנוכיים עד כמה שזה רע.

סוף סוף אין לי פוסט קצר ומתומצת, אני חושב שהשקט הזה מוציא לי את כל היצירתיות, כל הפוסטים המתומצתים הם היו ככה כי היה לי על הראש אני צריך לנקות הכל ולתת לעצמי עד שעה של שקט בשביל לבטא את עצמי טוב ולעשות סדר בעניינים, ממש כיף לי לכתוב את הפוסט הזה כמו בהתחלה שכתבתי.

לפחות חושב ככה...

קל לי להפגע,בעיקר מאנשים שאני יודע שזה משהו אמיתי וכנה ומאנשים קרובים,אני יכול לבכות מזה שלא מתאים למישהו (לא סתם כזה) לדבר איתי עכשיו כי לא בא לו,וזה לא סתם לבכות כזה,בכי אצלי זהה מעצב טהור.

כל דבר קטן יכול להרוס לי,לא את כל היום אבל הרבה,כאילו אין לי מדד של כמה רע יש טוב ויש רע (ויש כאלה שלא אכפת אז אני מסנן) מה שמשנה לי זה כמה זמן זה מתמשך.

אני חושב מדיי,אולי זה טוב? 

אין כמעט משהו שחוסם לי את היכולת לחשוב על דברים רעים,זה לא קורה הרבה,אולי חסר לי חברה ׁ(HEVRA)

אני פשוט נשארתי עצוב ומתוסכל מאז כל זה וזה נשאר ולא השתנה.

תמיד היית לי נטייה אובדנית, אני זוכר בכיתה ד בדרך שלא היה לי כל כך אכפת,פשוט סתם לא אכפת ,לא פחדתי שיקרה לי משהו כי הכל נראה לי סתם.

לא עולים לי עוד סיבות... צריך לקרות משהו מתישהו.