כמעט ישר קבלתי רגליים קרות,גם בפעם שחשבתי על לקפוץ מהחלון קבלתי רגליים קרות וחשבתי שזה בגלל הגובהה אבל הפעם לא היה משהו באמת שיגרום לי להרתע אלא רק המוות,כנראה אני לא באמת רוצה,כנראה אני באמת בתחילת הפיכת ה"סוויצ'" בראש זה לא פשוט כמו שזה נשמע,כאילו היו לי מלא מחשבות אובדניות ונהייתי אדיש אליהם אפילו לא בכיתי שום דבר וכנראה סוג של נסיון התאבדות למרות שלא היה פה שום דבר בעצם כן עזר לי.
רוב האנשים האובדניים לא רוצים באמת להתאבד למרות שהם בטוחים לחלוטין שהם רוצים,ואני שואל אותכם שאלה אחת,למה אתם לא קופצים מהחלון (למי שגר בקומה גבוהה, ולמי שלא זה לא בעיה להיות במקום גבוהה )? החיים שלכם גם ככה או לפחות המצב הנפשי אז למה זה לא קורה?? הסבל ארוך אבל סבל של 5 דקות לא שווה שיחסוך את הכאב האמיתי שלכם? אז למה זה לא קורה??? לא פחד מגבהים ,לא בגלל שאתם לא רוצים לאכזב אנשים משפחה או כל דבר אחר הרי בני אדם הם יצוריים אנוכיים והם יעשו הכל בשביל עצמם,אולי אתם תגידו למה אנחנו לא מתנהגים כמו ברברים ואונסים נשים גונבים כסף והורסים רכוש? כי אנחנו לא רוצים שזה יקרה לנו ,אנחנו לא רוצים להפסיד מזה,אם זה יקרה אז אנחנו נחייה באנדרלמוסיה ומי רוצה את זה? עדיף רגועים ,קצת מתגברים על הרצונות שלנו ואנחנו מקבלים שקט ושלווה,אז תעשו קצת סבל ,מה אכפת לכם הרי אתם תהיו מתים לא יהיה לכם הרגשת רחמים או יסורים עצמיים בכל מקרה,ואחרי הכל בסופו של דבר הם יתגברו על זה וימשיכו בחייהם כרגיל אז אין פה באמת נזק גדול וגם ככה הם ימותו בסופו של דבר אתם לא יוצרים באמת בעיה גדולה ,עכשיו מה מונע ממכם לעשות את זה?? אתם רוצים לחיות קצת קשה לכם להבין אז קחו לכם 3 ימים לחשוב על זה ואולי תגיעו למסכנה שזה הדבר הנכון לעשות מאיפה לכם לדעת?
החלטתי שממחר אני משיק את סדרת הפוסטים על התאבדות.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
