Weather Changes, People Don't

אין. זה נגמר.

את.. את שברת אותי.

אחרי שנפרדת ממני באותו הערב..

ציפית שאחזור.

אבל לא עדיתי את זה, כי ביקשת שאלך.

אמרת שזה נגמר.

אמרת שזה נגמר, בגלל סיבה מטומטמת.

היה אפשר לתקן הכל.

הייתי מוכן להוריד לך את הירח..

ביקשת חבר מתחשב, שיגן עלייך וידאג לך ויהייה שם כשצריך..

וזה הייתי אני.

אבל היית שם.. רק למטרה אחת.

לשכב איתי.

וברגע שלא קיבלת את זה.. 

ברגע שלא יכלתי לישון אצלך באותו שישי.. סיימת את זה.

האשמת אותי.

אמרת שאני ילד קטן שמקשיב להורים בלי להכיר אותי בכלל.

אמא שלך אמרה שתעזבי אותו, שילך לאכול את הדייסה של אמא כמו ילד בן 5.

אבל עדיין אהבתי אותך אחרי הכל..

גם כשהתקשרת ביום שישי.. ורצית שנדבר.

אבל לא באת..

זה שבר אותי שוב.. חזק..

ושוב.. היום..

כשהתקשרת הלב שלי קפץ.. כלכך שמחתי..

ביקשת שניפגש מחר.. הסכמתי.

ואז שלחת לי הודעה בפייסבוק...

״שמע יש לי חברה ממש יפה ואופי בן זונה רוצה שאכיר לך אותה?״

במשפט הזה..

שברת אותי. 

הפכת אותי לאבן.

הפכת אותי לבנאדם חנוק שהחניקה לא השפיעה עליו יותר.

הגעגוע נשבר.

הפכתי לבנאדם קר ולא אכפתי.

הפכת אותי למה שהייתי.. 

רציתי להביא לך את הירח מהאהבה שלי..

אבל שברת לי את הידיים.

שוב ושוב ושוב.

שלא אוכל להביא לך אותו.

זה מה ששבר אותי.

אחרי כל מהשאמרתי לך והתחננתי שתתני לי הזדמנות..

את הצעת שאכיר חברה שלך. ששלחתי לה סתם הודעה והיאלא יודעת על מה מדובר והלכה.

זה..

מה ששבר אותי.

את לא מכירה אותי ויותר, ולא תכירי

הפכתי לבנאדם הכי בן זונה שקיים.

לא יותר נחמדות.

היא רק הורגת אותי. 

התאפסתי.

מחר, את תראי.