אדישות חברתית (חלק מהכתוב ממאמר שקראתי ב YNET לא מזמן)
אדישות חברתית מסוכנת ומסכנת. הפוכה מאהבת חינם, אהבת אדם. הפוכה מאחריות חברתית. הפוכה מ"ואהבת לרעך כמוך". הפוכה מ"כל ישראל אחים". אדישות חברתית שלא התקיימה בעבר.
אינטרסנטיות, דאגה רק לישבן שלך, פחד מלהסתכן עבור הזולת, פחד מוצדק, אגב, אבל אבוי לכולנו לו לא היו קמים גם כאלה שלא יושבים בשקט. שפועלים, שמוחים, שעוזרים ומושיטים יד לאדם במצוקה.
אם פעם היתה מועדת קשישה בכביש, היו רצים אליה 20 אנשים לעזור. היום, יש כאלה שעוקפים אותה עם הרכב. כאילו לא שמו לב. והאמת, בינינו, היום גם יגיע איזה אדיוט מוחלט שיצלם את זה כסרטון ויעלה בצירוף "חחח". אנשים ממשיכים בנסיעתם כשמתרחשת תאונת פגע וברח מול עיניהם וחולפים על פני אדם פגוע על הכביש, כאילו היה פחית זרוקה.
בחורות שישבו בקרונות רכבת והוטרדו בצורה בוטה, מחו, צעקו, ואף לא אחד ברכבת התערב או אמר מילה. חיילת שמספרת שאת האונס הקבוצתי שעברה כשהיתה תלמידה בי"ב, הסריטו והפיצו בין חברים. והיא מספרת שכמה מהחברים שקיבלו את הסרטון שמראה אותה בוכה ומתחננת שיפסיקו הציעו לה "לסיים את מה שהם התחילו". סיפורים קשים על דרום תל אביב של פגיעות מיניות לעיני עוברים ושבים שאינם מושיטים יד ואינם מזעיקים עזרה. פשוט ממשיכים ללכת.
האם הגענו לתקופה שבה אנחנו מתרחקים מערכים ומוסר? האם אנחנו מאבדים צלם אנוש? האם לא נגיש עזרה לאדם במצוקה? האם לא נזעיק כוחות הצלה ונסמוך על אחרים שיעשו זאת?
ב-1998 חוקק בכנסת חוק "לא תעמוד על דם רעך" ועיקרו:
"חובה על אדם להושיט עזרה לאדם הנמצא לנגד עיניו, עקב אירוע פתאומי, בסכנה חמורה ומיידית לחייו, לשלמות גופו או לבריאותו, כאשר לאל-ידו להושיט את העזרה, מבלי להסתכן או לסכן את זולתו. המודיע לרשויות או המזעיק אדם אחר היכול להושיט את העזרה הנדרשת, יראוהו כמי שהושיט עזרה לענין חוק זה. (רשויות: משטרת ישראל, מגן דוד אדום ושירות הכבאות".
זה עצוב שצריך חוק בשביל לעשות את הדבר האנושי הטבעי המתבקש בעזרה לזולת במצוקה...
אני פעמים רבות מחפש לעזור... גם אם זה לא נחוץ
ויש סרטון שמראה את היופי באנשים, שלפעמים יש דברים שאפילו אנחנו לא חושבים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: