.Forget how much it hurts, and try again

אני סך הכל חודשיים בצבא.

ואני מופתעת מעצמי.

חלק לטובה וחלק לרעה.

אני מסתכלת על עצמי לפני חודשיים, ביום של הגיוס אפילו.

איך הייתי פעם ואיך אני עכשיו.

מעולם לא דמיינתי שצהל באמת מבגר ומשנה בנאדם ככה.

שפתאום אני חושבת פעמיים לפני שאני מוציאה משהו מהפה שלי.

שפתאום לקלל, לא יוצא לי חלק מהפה, אני חושבת פעמיים,

(לא תמיד אבל לרוב)

שפתאום אין אמא ואבא בואו תקחו אותי, זה רק אני עם עצמי לבד.

שפתאום אתה צריך לחשוב אלף פעם אם אתה רוצה לצאת על הבן אדם שאיתך,

שלא תהרוס יחסים בטעות כי אתם ביחד 24/7 תרתי משמע.

למדתי הרבה אבל גם התאכזבתי הרבה מעצמי.

אני לא יודעת איפה אראה את עצמי בעוד שנתיים, כשאהיה לקראת שחרור.

זה אומנם מוקדם מידי, אבל זה מעניין אותי.

בכל מקרה, השתנתי.