לומבי חושבת בלי פסיקים ובלי נקודות

יונתן

כי זו הפעם הראשונה בה אני בכלל בודקת מה יש בנושא החם וכי עמית כתבה פוסט מקסים ועשתה לי חשק.

את יונתן ראיתי בפעם הראשונה יום לפני היום הראשון של כיתה ז' שזה בעצם היום הראשון בו הייתי תלמידה שם בתפן באופן רשמי. כולם באו לפגוש את המחנכת החדשה ולקחת ספרי לימוד מהספרייה. עוד לא הכרתי כמעט אף אחד חוץ מאת אלי שעברה לקריות ואת גל שלא סבלתי אותו ואת מיה הקסם. באתי עם ערימה של ספרים מהספרייה ועמדתי בצד של חדר מורים, לא זוכרת למה, והסתכלתי על הדלת של הכיתה שלי. ידעתי שכל מי שעומד בתור מחוץ לדלת הזו הולך להיות איתי בכיתה לפחות ב3 שנים הקרובות אם לא 6. וראיתי גם את יונתן, ובמשך כמה שניות אני הסתכלתי עליו והוא הסתכל עליי. וידעתי שהוא הקראש החדש שלי לעת עתה. הייתה לי רשימה של השמות של מי שאיתי בכיתה. ניסיתי לנחש מה השם שלו. חשבתי שזה יכול להיות גבי אבל אחרי כמה דקות הבנתי שגבי זו בת כי היא באה ודיברה איתי והייתה ממש מקסימה. 
השנה התחילה ואיתה גם הנסיונות שלי לברר האם באמת יש לי סיבה להתעניין בו. ואז היא הגיעה. גם הוא בסיירות, אפילו יותר שנים ממני, ואנחנו הולכים להיות ביחד באותה קבוצה. שמתי לב שהוא נחמד, אבל לא באמת דיברנו, כי למי יש אומץ בגיל 12.
ואז הגיעה הפעולה הראשונה בסיירות צפון. את רובה העברתי בדיבורים איתו. אני לא זוכרת על מה דיברנו, בטח שיחת היכרות בסיסית. אני רק זוכרת את הרגע בו הגעתי הביתה מהפעולה, עליתי לחדר, נשענתי עם הגב על הקיר וחייכתי חיוך ענק. יכול להיות שיש מישהו שמאוהב בי בחזרה?
באותה שנה מצאתי את עצמי נכנסת למסגרות שלו. כמעט לכולן. הייתי איתו בכיתה, בסיירות, בחוג D&D (כן אני חננה), במרכז מוסיקה, וגם בחוג ג'אגלינג שאח שלו העביר לתקופה קצרה. בטיולים היינו בסה"כ הרבה ביחד, חוץ מטיולים בהם לא ואז הייתי שבורה.
ואז, באיזו פעילות עם לילה של הD&D אחרי פלרטוטים דיסקרטיים של גיל 12, הלכתי לישון לידו, ולאט לאט מצאנו את האומץ והתנשקנו.
זה היה מאכזב.
אבל הייתי מוצפת רגשות כמו שלא הייתי בחיים, ורעדתי כולי כל הלילה ולא הצלחתי להפסיק מרוב רגש.
הצרה היא שמשם לא המשכנו. חוץ מצהרי היום שלמחרת, לא המשכנו. לא רצינו שאף אחד יידע, אז לא נתנו לזה להתקיים. בדיעבד הוא גם אמר שהוא לא ידע לעכל את כל העסק ולא ידע מה לעשות.
אחרי חודש באחד הטיולים זה קרה שוב. שוב התנשקנו בלילה וגם טיפ טיפה יותר מזה ושוב רעדתי אבל לא שינינו את הנוהל והשארנו את זה בגדר סוד.
עבר חודש נוסף והגיע מחנה פסח. כ"כ ציפיתי למחנה הזה, כי חשבתי שמצפים לי איתו 3 לילות עכשיו. הוא לא רצה. כשהיה לי אומץ ושאלתי הוא אמר שלא. ואז בשאר הטיול הוא פלרטט עם סיוון וזו הייתה הפעם הראשונה בה הייתי באמת באמת שבורה.

אחר כך הגיע הטיול השנתי, שם אני כבר לא זוכרת עם מי הוא פלרטט אבל החלטתי שאני כותבת לו מכתב שדורש ממנו להסגר על עצמו ולספר לי מה עומד מאחורי ההחלטות שלו.  דיי מרשים בשביל ילדה בת 13. כתבתי את המכתב, באורך 3 דפים בערך, ונתתי אותו ליונתן אחרי הלימודים. הוא אף פעם לא ענה עליו. בדיעבד הוא גם לא זוכר אותו.
חשוב לי להדגיש שאף אחד לא ידע. אפילו ליעל, החברה הכי טובה שלי אז, סיפרתי רק אחרי שנה וקצת על כל העניין. אף אחד לא ידע כלום. חוץ מאלו שתפסו אותנו: המדריך, אוריה, החבר הכי טוב של יונתן שהיה ער, ומיכאל ג שישן לידנו. דיסקרטיים למדי. בטח היו עוד כמה ששמו לב.
הגיע הסופשנה של השכבה. כולנו נסענו לבריכה בבית העמק. יונתן היה עסוק בלפלרטט עם בר לבב. לא הבנתי מה הוא מוצא בה. שיחקנו אמת או חובה. קיבלתי חובה, לא זוכרת ממי, לנשק את יונתן. הוא התנגד נחרצות למרות שכולם זרמו על המשימות הללו. ספגתי.
בהמשך הערב ראיתי אותו יושב עם בר לבב לבד בצד. אח"כ היא סיפרה לשאר הבנות שהם פשוט ישבו ביחד והתסכלו בעיניים ושתקו. שם נשברתי. הלכתי לישון לבד. היה לי קר בטירוף למרות שהיה קיץ, ובכיתי.
בבוקר חזרנו הביתה. ישבתי בבית ואני לא יודעת מאיפה בא האומץ אבל התקשרתי. לא זוכרת מה אמרתי, אני רק זוכרת שהוא ענה לי במילים בודדות של שתי אותיות או שלוש וביקש ממני לא להתקשר שוב.

שם שחררתי. שם סוף סוף החלטתי להמשיך הלאה.
עברה שנה, עדיין הייתי מאוהבת בו אבל לא ראיתי בו 'יונתן שהוא שלי'. ניסיתי לפתח קראשים על בנים אחרים אבל לא ממש הלך לי. באמצע השנה הייתה לו חברה אחרת, שגדולה מאיתנו בשנתיים (את יודניקית למה את יוצאת עם חתניק יא יצורה). זה צבט לי אבל לא הרבה מעבר. הקשר שלהם נורא סקרן אותי אבל הכרתי בהיותה החברה שלו. נורא שמחתי לשמוע כשהם נפרדו, ושבוע אחרי הפרידה היה מחנה קיץ. באחד הלילות חזרנו לדבר, והתמזמזנו שוב. הוא התנצל על כל מה שקרה, הודה בהיותו אידיוט וביקש שמה שקורה עכשיו זה לא רציני. שאלתי אותו מה קורה עם החברה שלו והוא אמר שזה נגמר. התמזמזנו וגם הרבה מעבר בשביל בני 14 ובלילה הבא לא קרה כלום. וגם הרבה זמן אח"כ. בתחילת ט' כבר סיפרתי על זה לחברות הקרובות. הוא והבחורה ההיא חזרו להיות ביחד וקיבלתי את זה. הם כל הזמן נפרדו וחזרו ונפרדו וחזרו ואני שמחתי קצת על ההתשה הנפשית שזה עושה לו. מגיע לו.
היה לי גם חבר באמצע השנה הזו, ודובי ואני נהיינו חברים ממש טובים ונדיר שהיה אז הי"בניק הכי שווה בביה"ס התחיל איתי והיה לי נהדר. באמת נהדר. ואז הגיע מחנה פסח ובנסיעה חזור ישבתי איתו אפילו שכבר לא הייתי איתו בקבוצה, והיינו קרובים ונמרחים כיאה לט'ניקים באוטובוס ואז, לקראת סוף הנסיעה הוא לחש לי שהוא לא רוצה שום דבר רציני. לקחתי צעד ענק אחורה וכעסתי. אח"כ הגעתי הביתה ובכיתי, כי זה חרא של חיים, כשאת אוהבת מישהו שלעולם לא יאהב אותך בחזרה. ושיתפתי בזה את החברים הקרובים.
בכיתה י' הייתה לו חברה. יסמין הראשונה. וואלה, פרגנתי. הם רבו כל הזמן והיה להם נורא מסובך ביחד. זה נמשך עד סוף יא, כשביא' היה לי את נאור החל מהמחצית וזה היה ממש אחלה. אבל תמיד הסתכלתי על יסמין בקנאה. גם כשהייתי עם נאור.
בעצם, עד נעם לא היה מקרה בו הייתי עם מישהו ואם יונתן היה אומר לי שהוא רוצה אותי ולא הייתי עוזבת הכל בשבילו.
בדיעבד הסתבר לי שבי"ב כל פעם אחד מאיתנו היה תפוס והשני דווקא היה דיי בעניין.

בסוף י"ב הוא ליווה אותי במחנה קיץ עם החניכים. ישבנו לנו במבנה בעין יזרעאל כששאר החניכים שיחקו במים, ומצאנו את האומץ לדבר  על כל הסיפור מההתחלה. וגם במסלול, ובלילה הוא חיבק אותי חזק וכמעט נישק אבל הייתה לו חברה שלא מזמן מלצרה לי בפסטה בסטה. זו הייתה יסמין השנייה. וזה הרגיש כל כך משחרר לדבר על זה ולהבין קצת יותר מה עבר לו בראש ומה עבר לי ומה היינו רוצים שיקרה. הוא הבטיח לי שלא נצא מהחיים אחד של השנייה וכרגע הוא מפר את זה. בכל אופן באותה תקופה הייתי עסוקה מאוד בהאם להשאיר את הסבל המהלך הזה.
בהתחלה חשבתי לנצל את האלכוהול של המסיבת סיום כדי להמשיך את העניין. אח"כ ראיתי שיסמין הראשונה דורשת זכות קדימה ונתתי לה אותה. ואז כשהייתי שיכורה אמרתי לו שאם הייתה לי כת שמעלה אנשים על המוקד אז הוא היה הראשון כי זו המתת חסד כי כל דבר אצלו קשור בסבל. או שלו, או של אחרים, או שניהם ביחד.
שמרנו יחסית על קשר בתחילת השנה ודיברנו פה ושם. עד שיום אחד חזרתי הביתה מהשנת שירות אחרי חודשיים וחצי שסגרתי (77 ביצ'ס) והלכתי ליומולדת של גילי. קבעתי איתו לאחרי המסיבה. לשנינו היה ברור מה הולך לקרות. הגעתי שיכורה, התמזמזנו כצפוי, שברנו את המיטה בקומה למעלה, אז שכבתי איתו בקומה למטה.
אח"כ הוא ליווה אותי במחנה חנוכה עם הווניקים והתנשקנו וגם קצת מעבר אבל לא המון כי היינו מוקפי חניכים.
מאז לא ראיתי אותו.
יש לו חברה
ומאז הוא לא דיבר איתי ולא חזר אליי והתגייס.
ועכשיו יש לי את מיכאל, אז אני גם לא אחזיר אותו. 
ומיכאל מדהים. ממש.