"רק ידידים" חוזרת ואומרת.
ואז פתאום החיבוק הזה שבא משום מקום, והלב עוד שנייה יוצא מהמקום.
פעימות הלב שמתגברות כשאתה פה קרוב, כל היום רואה אותך, אולי אני אוהבת אותך?
זקוקה לך, רק לצידך בטוחה משהו בך עושה אותי כזו שונה.
קשה ללכת,רוצה להישאר.
קשה לצחוק, רוצה לבכות.
קשה לשתוק, רוצה להסביר.
קשה להקשיב, הבנתי משהו אחר.
קשה להבין, הבנתי שטעיתי.
קשה לשנוא, כי אוהבת.
הכי קשה להתעלם מאהבה אל ידיד, להמשיך להאמין שיעבור, שזה רק קארש קטן ודי רק שטות ויעבור סתם מילה יפה שהדליקה.
שוב נשיקה על הלחי ממצמצת פעמיים בעיניי החומות ומחזירה אליו מבט מרוכז, מרוכז מדיי מה הנשיקה אומרת, ידידות או מעבר?
היא רק מעידה על ריחוק... ריחוק גדול, יותר אפילו מנשיקה מרפרפת על השפתיים בין זוג שביחד כבר יותר משנתיים.
זה הוא שנשק על הלחי, סתם כך, בלי שליטה, הרי זאת רק נשיקה אל ידידה.
סתם נשיקת נימוס, בשבילו...
אבל בשבילי זה אחרת, נשיקה שמעלה מחשבות, זיכרונות של חוויות, שאיפות ותשוקות.
מיליוני רגשות שעוברים עוד בטרם נאמרו המילים, עוד טרם נראו חיוכים, טרם נשמע הצחוק המתגלגל, טרם מגע של חיבוק, חיבוק שמכאיב.
"אני מת עליך!" מכריז שוב ושוב, מכאיב שוב ושוב.
קשה לשמוע את שלושת המילים שמזכירות שאנחנו רק ידידים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
~לחלום חיוך~