היי אני חדשה פה וזה הפוסט הראשון שלי...
אף פעם לא היה לי בלוג אז אני לא יודעת כול כך איך זה מתנהל פה.
אני יתחיל באישזהו קטע שמצאתי באחד מהבלוגים פה [מי שהוא שלה במקור אני נותנת לה קרדיט עליו ] וזה נתן לי מוטבציה אדירה! אני מקווה שגם לכם.
יקירתי,
הגיע הרגע שלך להוכיח את עצמך. אחרי שביזבזת כ"כ הרבה זמן בסבל של בולמוסים וצומות, את הולכת לעשות את זה כמו שצריך, מההתחלה ועד הסוף.
את צריכה להתנהג בהגיון, לפי הרציונל שלא נותן לשום תחושה, ובטח של רעב, לבלבל אותו או להפיל אותו.
אין דבר כזה לא יכולה- יש לא רוצה. ואת בוחרת לרצות. את זאת שאחראית למעשים שלך, את בוחרת בשליטה בעצמך ובגוף שלך, יש בך את הכוח להלחם ולהצליח.
אל תתני לפחד להפיל אותך.
תסתסכלי תמיד קדימה, ממוקדת במטרה, בתמונה הגדולה, זאת שתביא לך סיפוק אדיר בסוף הדרך, ולא סיפוק רק לדקות הקרובות. את הרי מכירה את זה ממזמן. את יודעת שזה טעים לשניה, ואחר כך נעלם לך במורד הגרון, ומתיישב לך בבטן, ביריכיים, ובישבן. ואז את מצטערת. הגיע הזמן שתתעלי מעל זה, שתפיקי לקחים, תסיקי מסקנות, ותלמדי מטעויות.
אל תחכי לרגע המתאים, לרגע הזה שתמיד יהיה "מחר", "יום ראשון", "תחילת שנה", "אחרי החגים". את צריכה להביא את ההצלחה אלייך, לא לחכות שזה פשוט יקרה יום אחד.
אני יודעת שזה קשה, ושיש ימים בהם את חושבת "זה לא שווה את זה, זה קשה מידי, אני אחכה להזדמנות אחרת". אבל הדרך היחידה להצליח היא להלחם ולא לוותר, גם אם זה קשה עכשיו, גם אם עכשיו יש הזדמנות פז לאוכל טעים ומשובח, גם אם התאמצת ולא ראית ירידה, וגם אם חרגת מכמות הקלוריות שהקצבת לעצמך- אף פעם אל תוותרי! כי ברגע שבו זה יקרה, ברגע בו תתני לפחד להשתלט, איכזבת רק את עצמך. הרגע יעבור ולא תוכלי לחזור אליו בשביל לשנות ולתקן. הרגעים שתזכרי, אלו שחקוקים עמוק בזיכרון, אלו שאפשר להזכר בהם אחרי שנים ולהעלות חיוך של גאווה, הם אלו שבהם נלחמת ולא וויתרת גם כזה היה נראה קשה ולא אפשרי.
ולסיום אני יוסיף תמונות של גוף מהמםP:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: