היי, את זוכרת אותי בכלל?
הרבה זכרונות עוברות לי בראש עכשיו,
איך את, מה איתך, איך את מסתדרת עם הדיכאון וההפרעות,
מצאת לי תחליף? או שאת בודדה?
אני מתה לכתוב לך, אבל זה לא באגו שלי.
ואני אחת שאין לה כמעט אגו.. אבל אחרי מה שעשית לי?
למי לא יהיה אגו אחרי זה?
כלכך עצוב לי שהתקופה איתך נגמרה, באמת.
התחברתי אלייך כלכך מהר.
אני זוכרת שראית את החתכים שלי, והתעניינת, ולא עזבת.
תמיד היית שם, בתקופה הכי רעה שלי.
זוכרת את היום הזה שהציקו לנו, והתחלת לבכות? עוד שניה בכיתי רק מלראות אותך בוכה. לא היית צריכה להיפגע מחבורת דיסלקטים כאלה.
ואת זוכרת שביום האחרון של כיתה ז', שאמרת למורה שאת עוזבת והלכתי ללוות אותך לאמא שלך? זוכרת שהתחבקנו?
היה לי עצוב.
הייתה לנו תקופה, שפתחנו משתמשי פייסבוק להפרעות אכילה שלנו, ליטל פרו אנה, ואנה השמנה, זוכרת?
ואת אותו היום בחופש פורים, שבאתי אלייך והלכנו לסקייטפארק?
היה לי כלכך כיף איתך.
אני מתגעגעת.
ומשהו בי ממש מקווה שאת ממשיכה להיכנס לישראבלוג ויש לך את הבלוג שלי, ושאת עוקבת אחריו מבלי שאדע.
כלכך מקווה שתיקראי את זה.
אם לא שכחת אותי..... עברו שנתיים, בכל זאת.
אני אוהבת אותך חברה שלי,
תמיד תישארי בשבילי החברה הכי טובה.
אוהבת ומתגעגעת, ק'.