פותחת את הלפטופ מהר-מהר, לפני שהמילים יברחו לי מהראש

השבוע האחרון התאפיין בהרבה מאוד מחשבות שנותרו כהגדרתן,

מעולם לא הפכו למשפטים וורבליים, נזהרת מאוד במוצא פי

לא לפגוע, לא להעליב

מי שומר עלי? בוחרת לשכוח.

להתעלם ולהבליג

אמא היתה קוראת לזה "פרצה שקוראת לגנב"

אני כמו מבקשת לנצלני, קחו ממני הכל - זה בסדר! אני רוצה לתת

משפחה לפני הכל, חברים לפני הכל, הזולת לפני הכל, הכל לפני הכל; פרט אליי

הפסקתי למנות את הימים מאז הפעם האחרונה בה תרגלתי יוגה

אין לי כוח נפשי או פיזי

הזולת, כמו שמחיה את נפשי בשמחתו, כך שואב ממני כוחותיי

עד מתי תמשיך להתקשר?

אני שמחה ומתוסכלת בה בעת

לו יכולתי לבעוט לך בראש ולנפץ אותך לרסיסים

אני תמיד נחמדה ומחייכת וצוחקת

הלב שלי שחור ומנופח ודולף סערה איומה

אני לא יודעת מה לחשוב עוד