אני מוכנה לסבול ולספוג מעבר למה שהאדם הממוצע יחשיב למידה הגיוניתרוב הזמן שותקת ובולעת, אמא אמרה "בשביל שלום בית לפעמים מבליגים"
אני מחליקה ושוכחת,
שוכחת מהר מאוד;
נותנת אמון, מעניקה ומרעיפה אהבה ומחוות משמחות
אני אוהבת לשמור על הסובבים אותי מאושרים וטובי לב
יופי חיצוני הוא מדד לכלום, אולי בעצם לגנים משובחים במקצת
מסתכלת על תמונות מילדותי ותוהה איך יצאתי כך מהבית
רק מילים רעות, מגנות, מעליבות ודוקרות יש לי להגיד על עצמי
הלב שלי מדמם כבר שנים, מערכות גופי קורסות אחת אחרי השניה
משנים של הרעבה והלקאה עצמית, ההקאות, השתיה והעישון
בוא נלך להתמסטל, מי צריך את החיים האלה בכלל
"כמה פוטנציאל, כמה כישרון, אלוהים נותן אגוזים לחסרי השיניים"
זין על הפוטנציאל הדפוק שלכם, אגוזים מפוצצים בקלוריות גם ככה
והפחד שבי גדול מהיוזמה
שלא להידקר שוב
שלא להיכוות
אנשים כלהבות מרקדות, מכתרות אותי וצוחקות בקול מסמר שיער
אפס את אפס את אפס את אפס
את כלום
עלובה
גוש בשר נדיף ונזיל;
מי יזכור אותך, מה את נותנת
אהבה אני נותנת
אהבה.