אני זוכרת שהתוודעתי לקיומו של ואן גוך בשיעור אומנות בכתה ג'
המורה סיפרה שהוא מת כבר מזה 100 שנים ותהיתי אם כל פעם צריך להדפיס את הספר שהיא מקריאה ממנו מחדש כי הוא מת בעוד שנה.
אני לא בטוחה איך הגענו לשם אבל היא לקחה אותנו ביום קיץ לשדה של חמניות מיובשות במושב של בית הספר ונתנה לנו עפרונות לצייר חמניות כמו ואן גוך.
הוא היה האומן האהוב עלי, היא סיפרה כמה הוא היה עצוב ושהוא קרא לתקופות בחייו לפי צבעים. שנאתי ורוד אז כמובן שהתקופה הכחולה הייתה הראשונה לחקור.
ניסיתי לקפל את האוזן מול המראה לבדוק אם יהלום אותי להיות אומנית.
גם היה לנו ציור של ואן גוך תלוי בסלון והרגשתי מלאת גאווה שהצלחנו להשיג אותו והתלבטתי אם צריך לעדכן מישהו כי אולי הציור לא מצויין בדפי ההיסטוריה, כי הוא נמצא אצלנו בסלון, מסתבר שהעולם שמע על "Cafe Terrace at Night" אז אין ממה לחשוש
מאז מלבד חמניות מזכירים לי אותו ג'ינג'ים מזוקנים, ספירלות בגוונים של טורקיז, ברושים בלילה, שדות יבשים, מכתבי סחיטה עם איברים כרותים, מכחולים, פרקים בדוקטור הו, גולגולות מעשנות, שדרות חשוכות עם מנורות ואיזכורים בויקיפדיה שוינסנט ואן גוך מת היום
Shadows on the hills
Sketch the trees and the daffodils
Catch the breeze and the winter chills
In colors on the snowy linen land
Now I understand
What you tried to say to me
And how you suffered for your sanity
And how you tried to set them free
בבלוג זה
בכל הבלוגים
