רינת ז"ל – נפטרה בטרם עת בתאריך 4/8/2013.

בחיים לא חשבתי שאני אפתח בלוג, או אנסה לכתוב את הרהורי לבי..

תמיד חשבתי איך מתייחסת הסביבה כלפי האנשים האחרים, מה יגידו? מה יאומרו - החשיפה עצמה יכולה להיות ענקית.

במיוחד בחברה שאנחנו חיים.

כרגע, אני נמצאית בהולנד בשגרירות ולפני שבוע חוויתי חוויה טראומתית - המשפחה שכל כך אהבתי ויחידה שקיבלה אותי כמו שאני.

ותמכה בי כל כך רבות - עזבה, הם היו צריכים לעזוב בעוד חמישה ימים מהיום ולחזור לארץ קודש.

אבל הכל השתבש - האמא, של המשפחה - והאמא שהייתה כאן בשבילי תמיד בכל צרה, הלכה לעולמה.

הבוס שלי שלח לי הודעה "אם אני ערה?" כשהוא שולח הודעה כזאת בשבע בבוקר, זה מבשר רק רעות.מאז הכל, התנהל כמו סרט אחד שלא נגמר.

לקחתי את גל, הילד של אורי ורינת לטיול והעיקר להוציא אותו מהדכאון של הבית.הגענו ליער השקט של האג, שם בשבילים מסתורים, המילים נפתחות, השקט שאופף אותך ואתה שומע רק את זמרת הציפורים, הילד ואני יכולים לדבר. מה אומרים לילד בן 13? שאומר ומבין לאבד את אמו ואת חברו הטוב - זה לא אותו דבר.

אחרי זה נסענו לים, מקום מיוחד עבורי - מקום שתמיד אני יכולה לחשוב ולהבטיח הבטחות.נכנסנו למים הקרירים ואחרי זה הלכנו לקפוץ על טרמפולינה - אמרתי לו כל הזמן שיפול - כי ליפול שם זה להבין את המשמעות, שגם אם אתה נופל גרביטציה מחזירה אותך ומקפיצה אותך. התמודדות של הנפילה והקימה, היא ייחודית בפני עצמה.

רינת, היית אישה נפלאה, גידלת שלושה ילדים לתפארת מדינת ישראל, אבל היית חולה מאד - תמיד דיברת על כך שאת לא אוהבת אוכל ומוכנה לעשות כמה שיותר ספורט. הכרתי אדם שנותן מעצמו - 300% לאחרים, לילדים ולחברות שלך. לא היית חושבת על עצמך.אפילו במותך, ציוות חיים.

הילדים שלך, הפסידו את דבר היקר ביותר על עלי האדמות אבל זה הולך להיות גם חוזקם הם יילחמו למען מטרות שלהם כמו אריות לא יוותרו לעצמם לעולם.

אני רוצה כאן להגיד סליחה, שלא שמתי לב - התעלמתי מהמיילים או יותר נכון ייחסתי אותם לציניות הרגילה שלך, לא נתתי להם את המשמעות הנכונה.

שאולי רצית שאני אראה? או שפחדתי לגלות את משמעותם? כי בדיעבד כשעברתי על כל המיילים וההודעות, הכל קיבל משמעות אחרת.

שלחתי הודעה אחרונה, שלא יצא לך לראות (מזל), אבל במקום ההודעה ההיא - רציתי לשאול, רינתי האם הכל בסדר?

לימדת את הבנים שלך, לא לברוח לתמודד עם מציאות - לכאוב ולאהוב.

הערכה עצמית

החיוך המתוק שלך, חצי הציני ילווה אותי תמיד.