פְּרָטִים |
 כינוי:
ניקה* בת: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2013
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2013
בורות.
העניין הוא כזה: אני גדלתי ברמה.
אלא שעל אף שלחלקנו ישמע זה סוג של יתרון, אני גדלתי בישוב היחיד בו היתרון הופך לחיסרון משמעותי בחיי הבוגרים.
אוצר המילים שלי לא מספיק עשיר על מנת להבהיר עד כמה אני סובלת היום לנוכח העובדה הפשוטה הזאת שנולדתי למקום הלא נכון.
בזמן שחלק מחבריי הצליחו להדביק את הפער, אני נשארתי אי שם מאחור, משום שתקופה ארוכה בחיי אף לא תארתי לעצמי שמקום מגוריי עלול להוות איזו בעיה.
לא תארתי לעצמי את גודלה של הבעיה, ולכן לא דאגתי לעשות לי חברים מהסוג המסויים שעוזר להשלים את הפער, לא דאגתי לפתח את העצמאות הדרושה, לא דאגתי להרים את הראש ולראות רחב כשאני הולכת בשבילים צרים (במקום זאת התעסקתי בתחום הקרוב ביותר לצעדיי, כי הרציונל אמר שעליי לשים לב היכן אני מניחה כפות רגליי על מנת שלא אמעד).
אני מתביישת מאוד להודות בעובדה... (ואני לוקחת אוויר ובולעת רוק, כי גם על הכתוב קשה לי להודות בדברים)... שיש הרבה מאוד מקומות ברמה שלא הייתי נוכחת בהם מעולם.
כשאני אומרת 'מעולם', אני מתכוונת מעולם.
אין לי ולו שמץ של מושג איך מקומות מסויימים נראים: מושבים, קיבוצים, מסלולים, נחלים, בריכות, כבישים, צמתים, מצפים...
ואין לי, ולו שמץ של מושג קלוש, איך למען השם עליי להשלים את הפער האיום שנוצר במהלך כל שנות חיי הדלות והאומללות.
אני קוברת ראשי באדמה, כמו בת יענה מטופשת, ומקווה שהמשבר יחלוף מעצמו מבלי שאצטרך לקחת חלק פעיל בדבר.
אלא שממרום שנותיי (הדלות - כבר אמרתי?) אני מבינה שאין זה תרחיש אפשרי.
בזאת נגמרה התקופה בה יכולתי להאשים את הוריי על בורותי, את הבחירות שעשו בשבילי, את המקום היחיד שבו - בתור אדם בוגר - אתה מבין שאינך היית רוצה לגדול בו. היא נגמרה. במקומה מגיעה תקופה שבה כל רגע נתון בו אני נשארת טיפשה, הוא רק בגללי. אני היא היא האחראית המוחלטת לידע שנצבר או שאינו נצבר במעט התאים שעוד נותרו רעננים במוחי (וכמה קשה לי הידיעה המוחלטת הזאת, השם...)
היית מצפה שכעט, אחרי כל הברבורים האלה, תבוא איזו החלטה.
אבל אין.
אני אמשיך להיות קטנה ומטומטמת, ורק אקווה שאיש מקרוביי לא ישים לכך לב.
הגיון פשוט.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
