לפני כמה חודשים כתבתי פה על הסיור במצפה רביבים.. מדובר במעשה של 25 בני גרעין שהחליטו להקים מעין יישוב חקלאי אי שם ב-1943 מתוך ידיעה כי גבולות היישוב היהודי בארץ ישראל יקבעו על פי מיקום היישובים. כנגד כל הסיכויים הם מצאו דרכים לגדל יבול חקלאי וחלקם נהרגו בידי פאדיונים(מפגעים ערבים) בדרכם להביא מים טובים לשתייה ממעיין. סמוך למבנה "הטירה" כך הם קראו למבנה בו גרו, לפני כן גרו במערה מהמאה השנייה לספירה שבמלחמת העצמאות השתמשו בה כסוג של בונקר וגם כבית חולים שדה בזמן המתקפות של צבא מצרים. באיזור היה מנחת בו היו מציבים גוזניקים כדי לסמן למטוסי הדקוטה לנחות, כך יכלו להוביל פצועים למערה וממנה לבתי חולים.
כאשר אני מביטה אחורה אל אותם סיפורים עובר בי מן רעד, מדובר בסיפור אחד קטן שהוביל בסופו של דבר לתקומה. אני מאמינה שרוב המטיילים כלל אינם מודעים לאתר ולסיפור שלו, אני עצמי הייתי פעם בסמינר של השנת שירות בקיבוץ רביבים ולא שמעתי על הטירה. מדובר באחד מאותם אתרי תיירות פחות מוכרים שמכילים בתוכם חלק חשוב בהסטוריה של יישוב הנגב.
הבוקר נכנסתי למוזיאון הרעות שנחנך לפני שבועיים. הדבר הראשון שנקלט בעיני היו מילותיו של חיים גורי "על הנגב יורד ליל הסתיו ומצית כוכבים חרש חרש.." במוזיאון ראינו את הקרב לכיבוש מצודת כ"ח(ישע) בזמן מלחמת העצמאות. במהלך 3 ניסיונות כיבוש המצודה שהייתה בשליטה ערבית, נהרגו 28 לוחמי פלמ"ח וגולני ביניהם דוד צ'רקסקי. ראינו סרט על תולדות הקרב ועברנו בין המיצגים.
לאחר מכן עברנו ליד תל קדש, אבל בסוף לא נכנסנו.. רק הגענו לשלט "גבול לפניך שטח צבאי סגור" והבנו שבלבנון אין לנו מה לחפש.
משם נסענו לעמק הבכא, אבא הסביר לי על תולדות הקרב שהתרחש שם במלחמת יום הכיפורים משם ניסו דיביזיות סוריות לכבוש את רמת הגולן ונהדפו בידי כוחות שריון - גדוד 74 של חטיבה 188 וגדוד 77 של חטיבה 7. הסיבה לכך שהסורים בחרו לתקוף דווקא שם הייתה שאותו עמק הוא שטח מישורי וקל לתמרון, כוחות צה"ל פעלו על מנת לתפוס שתי נקודות אסטרטגיות שיאפשרו להם להדוף את המתקפה הסורית. הקרב נחשב לאחד החשובים במלחמה בעיקר בזכות הצלחת בלימת הסורים למרות שמלחמת יום כיפור נתפסה באופן כללי ככשלון. לפני כן ביקרנו גם באנדרטה לנופלי פלס"ר 7, סמוך לאנדרטה התנהל קרב בלימה של הסורים שרצו להפתיע את כוחות צה"ל שנלחמו בעמק הבכא במהלך מלחמת יום כיפור.
הגענו לתל סאקי שם קיבלתי מור"ק על קרב נוסף במלחמת יום הכיפורים. במוצב שהיה בתוך התל שמו 5 חיילי גדוד 50 של הנח"ל לתצפת ולהודיע מראש אם מגיעה מתקפה סורית. כאשר ראו שכוחות סורים נעים על עמק רפיד(שטח מישורי) דרכו הצליחו להכנס לאיזור הרמה תוך שהם יורים ירי ארטילרי לעבר הכוחות. כוחות שריון של צה"ל מחטיבה 188 ניסו להדוף אותם אך כמעט כל שרשרת הפיקוד נפלה בקרב וכוחות גדוד 50 גם הם ספגו פגיעה קשה. בבונקר של תל סקי הסתררו 26 חיילי נח"ל ושריון ומידי פעם נזרקו להם רימונים ונורו עליהם צרורות אל תוך הבונקר. בזמן שהם פצועים ותשושים נשארו שם שלושה ימים עד שיצא אחד החיילים לבוש סרבל ואמר לסורים שכולם מתו בבונקר, הסורים האמינו לו ובנוסף חשבו שהוא טייס בשל הסרבל ולקחו אותו בשבי.
תל סאקי
בסוף היום ביקרנו בכנסייה בכורסי(נס השד והחזירים) , עלינו לנקודת תצפית ליד מצודת כוכב הירדן(היכן שנמצאת חוות שושנה, מקום קבורתו של מאיר הר ציון) ובתל יזרעאל(שם לפי האמונה היה ארמונו של אחאב בסיפור כרם נבות). למדתי המון היום בנוגע למורשת קרב בגולן, אתרים כאלה מדגישים לי שוב את חשיבות הדבקות במשימה והחתירה לנצחון. הרי היום לצערי כל כך פשוט לרצות ללכת ולברוח מהארץ הזאת, לברוח מהשפה ומהבעיות הכלכליות, כל זאת בלי להסתכל על העבר ולדעת להעריך מה נעשה ובעיני זה נתפס כבורות.
אני זוכרת שמתישהו במהלך היום עלתה בי המחשבה על זה שאנחנו כל כך מתפנקים היום בצבא ואני אישית יודעת על עצמי שאני מתלוננת הרבה ולפעמים לא מעריכה מספיק את התפקיד המבצעי שאני וחברותיי עושות. עמוק בתוכי כשאני רגועה וחושבת בהגיון אני יודעת שחשוב לעשות את המשימה למרות הקשיים מסביב מאחר ומדובר בהגנה מתמדת על גבולות מדינת ישראל.
-
הנוף ממצודת כוכב הירדן
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Dryad