A Moment of Clarity
|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2016
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2016
אני לא פמיניסטית בכלל, בעיני גברים הם עם כלבבי (לא כולם) אבל יש נסיכים ומתוקים, אבל בתור בחורה אין ספק שיש לנו כבחורות יותר דאגות. כלומר אסור לנו ללכת ברחוב חשוך, אסור לנו להסתובב באזור תעשייה בשעת לילה אחרי מסיבה, אסור לנו לנסוע להודו לבד, אסור לנו לטייל לבד. הרבה מגבלות שלגברים אין. אני תוהה לעצמי איך היה נראה עולם שבו כמישהי לא הייתי צריכה לחשוב פעמיים לטייל לבד או ללכת בחושך. אם הדאגה היחידה הייתה מחזיר בר גדול ותוקפני ולא מאיזה אנס עם פנס. אני רוצה מתישהו לנסוע להודו אבל לא יכולה לבד כמו שאח שלי טייל, כי אני בחורה ויכולים לרדוף אותי שם וקרו דברים מחרידים לנשים שהיו לבד. מעניין למה זה ככה, אני באמת שואלת את עצמי ולא מוצאת תשובה. אפילו בסביבה הקרובה והמוכרת אני חווה את ההרגשה הזו אם אני לבד בטבע. נגיד כשהייתי באה לאקס והולכת בערב ברחובות העיר שלו הייתי מפחדת שמישהו יבוא. אני לא בטוחה אם זו חרדה שקיימת אצל עוד בנות או שמא אני חרדתית מדברים רבים. אולי תגיע עת מתקדמת יותר שבה גברים מסוימים ידעו לבקש רשות ולא יתייחסו לאישה ככלי. עולם עם דאגות הוא עולם מפולפל, יוצר עניין. אין בי איזו תקווה שזה ישתנה, כי זה ממש נאיבי אבל סתם תחושות על מה זה להיות בת.
| |
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Dryad