רק אתמול דיברתי עם הפסיכולוגית שלי על זה שבתחילת הלימודים הרכז שלי שם עלי עין, נתן לי משימה לפני כולם וראה בי משהו מיוחד, קטונתי אני ממש לא תופסת מעצמי איזה משהו הרבה יותר מאחרים. אבל אמרתי לה שהוא היה ככה ופתאום הפסיק לשים עלי את תשומת הלב, אולי הבין שאני לא מרגישה בנוח, למרות שזו מחמאה שהוא רואה בי פוטנציאל להדרכה. פתאום היום ב-7 בבוקר אחרי מלא זמן, הוא שולח לי הודעה אם אני רוהצ מחר לעשות את ההדרכה שלי בכיתה. היססתי קצת.. אני? ללמוד שוב את כל החומר להרצאה? לעמוד מול הכיתה? אמאלה.. אז עניתי לו "בוקר טוב.. כן אין בעיה" והוא השיב לי "תודה!!". מחר שיעור מתודיקה וכנראה רוצים לבחון שיטות הדרכה או לתת דוגמא כלשהי או לשחוט אותנו על הבמה.. בקיצור ישבתי ולמדתי שוב, כתבתי הכל מתוך ההקלטה שלי עצמי, עכשיו אני בהפסקה קלה, אבל עוד מעט אקליד את כל הטקסט למחר ואסכם לי נקודות עזר חשובות שאותן אניח לפניי. אני חייבת להיות הכי טובה שיש, אני מתרגשת מאד והנה לי עוד הזדמנות להתנסות. ההדרכה שלי היא על מסילת הרכבת המזרחית שנבנתה באזור השרון במלחמת העולם הראשונה ע"י הטורקים כדי לשנע כוחות צבאיים, סיפור מעניין על המהפיכה הגדולה ביותר אפשר לומר בתחום התחבורה בארץ ישראל.
היום בבוקר הייתי במבחן אמינות של רט"ג. האמת שאלות מלחיצות ומתקילות ושואלים כל הזמן אותן שאלות.. באמת מבחן מעצבן, קיצור נקווה שנצליח, רק ככה יקבלו אותי לעבודה. אז עניתי שניסיתי ירוק פעם אחת בחיים(תשובה מס' 1) ואז שאלו באיזה תדירות אני משתמשת אז בטעות עניתי (זה במחשב תחת לחץ של זמן) מידי יום(תשובה מס' 1 גם) למרות שהתשובה בכלל היא שאני לא משתמשת אז זה יצא מבאס. אז דיברתי איתה והסברתי לה שטעיתי. היא כתבה להם הערה על העניין והחתימה אותי על טופס שאני לא אשתמש בסמים. בקיצור נקווה לטוב. סתם יצאתי בהרגשה של אי בטחון כזה על הגורל שלי. הרי זה פאדיחה להתחיל התלמדות במקום עבודה ולהמצא פתאום לא אמינה.. אם כי אני יודעת שאני אדם אמין ביותר, אני לפעמים אפילו יותר מידי כנה. אחר כך הלכתי לעבודה, הכל היה מעולה.. צילמנו עם הילדים קליפ באוטו עם השיר המפגר של בן אל תבורי "ברבי" היה מה זה צחוקים... אין על הילדים האלה.
זהו אמא שלי יצאה היום לפנסייה, אחותי הביאה לה בשם כולם פרחים ועוגה. אני באמת שמחה בשבילה ובא לי כבר לקנות לה את המתנה. :)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Dryad