A Moment of Clarity

האם דאע"ש זה אסלאם?

מבחינה מחקרים אנחנו קצת בבעיה באסלאם הקיצוני, למה? כי עוד לא עבר זמן. אנחנו חיים את זה וזה נהיה יותר קיצוני. אין לנו פרספקטיבה היסטורית טובה לכל הדברים, עוד לא נחשפו כל המקורות. התמונה היא מאד בעייתית. בכלל לא בטוח שאסלאם קיצוני באפגניסטן, אפריקה או עיראק זה אותו דבר. יצאו מלא ספרים ומאמרים, חומר על הנושא, ככה מבינים שיותר ויותר קשה להבין את התופעה. ננסה להבין למה זה קיים? למה זו תופעה רק של המאה ה-20. האם זה אסלאם? האם דאע"ש זה אסלאם? זה מה שננסה להבין. יש לא מעט אנשים שאומרים זה אסלאם ויש לא מעט שלא. דאע"ש אלה ר"ת שכבר לא קיימת , המדינה האסלאמית של עיראק וסוריה. דאע"ש שינו את זה והורידו את עיראק וסוריה, הם קראו לזה "המדינה האסלאמית" או "דולה אסלאמיה".

הדגל – למעלה כתוב "לה אילה אללה" ו – "מוחמד רסול אללה" אבל בסדר אחר. הם באו ואמרו שלא יכול להיות שאללה יופיע נמוך בכתובת אז שינו את זה.

נתחיל בהיסטוריה

-נפוליאון
-המאה ה-19
-החיבור עם המערב
-תחושת משבר

תופעת האסלאם הקיצוני זו תופעה חדשה, בגדול מהמאה ה-20. בשביל להבין אותה צריך ללכת אחורה – נפוליאון ב-1798-1799 מגיע למזה"ת, מצרים, א"י(חלק מסוריה במאה ה-18) וסוריה. הוא מגיע למסע כיבושים דיי קצר. הוא נכשל בעכו. מה שחשוב מאד לענייננו כרגע בעניין נפוליאון, זה שהוא ידע שהוא עושה היסטוריה והביא איתו אנשי מדע – היסטוריונים, אנשי מדע, אנשי דפוס , קרטוגרפים , עיתונאים ועוד. מסע הכיבושים שלו שנגמר אחרי שנה והוא חזר עם זנב בין הרגליים לצרפת, זה הביא ליצירת קשר בין המזה"ת למערב. צרפת זה הגורם המרכזי שחיבר בין אירופה למזה"ת. צרפת היא כבר הרבה שנים בעת החדשה, מאז המאה ה-15.. במזה"ת העת החדשה באה עם נפוליאון. יש פער של שנים עם פער טכנולוגי. נפוליאון חיבר מחדש את הקשר בין המזה"ת לאירופה. בעקבותיו לאורך המאה ה-19 לאט לאט נכנסת הקדמה למזה"ת, רעיונות אירופיים. מתחילה במזה"ת העת החדשה, מוחמד עלי עשה סידרה של רפורמות ברוח אירופה. מוחמד עלי שולט מ-1805 - 1740 ובישראל מ-1831-1840, עלי רואה בחיוב את הקדמה האירופאית ומכניס את זה חזק למזה"ת. בתקופתו החיבור למרונים בלבנון היה חשוב. הולכים ונכנסים רעיונות אירופאיים למזה"ת , כמו למשל דפוס, עיתונות, הנושא של שעון, כל מיני דברים שנכנסו אבל הדבר המרכזי הוא הדפוס שהיה מרכזי במאה ה-15 באירופה, ספר הופך לכתב זול בבית הדפוס. בכתב יד זה עסק יותר מסובך. הספר נעשה לנגיש ליותר אנשים בבית הדפוס. עשרות אלפי קוראנים יכולים להימסר, מאד לא אהבו את הרעיון של הדפסת הקוראן. נכנס במאה ה-19 רעיון חדש במזה"ת – לאומיות. פתאום נכנס הרעיון הזה שלא היה קודם במזה"ת, זה הגיע מאירופה. אדם חי בשבט או בעיר מסוימת, בלי קשר ללאום. המזה"ת – נחשף לקדמה האירופאית. האירופאים רצו קדימה מבחינה טכנולוגית, יש פער של 400 שנה, במזה"ת הלכו לאט לאט. אחד הנציבים הבריטים שמתאר בתחילת המאה ה-20 את מה שקורה בארץ, מספר שהוא מרגיש בא"י כאילו אני עומד על שתי כרכרות סוסים – היהודית רצה נורא מהר והערבית הולכת בקצב של המזה"ת. העניין החשוב הוא שנוצרת תחושה של משבר, עד המאה ה-19 אף אחד במזה"ת לא חשב שהוא במשבר ולא היה צורך לתקן שום דבר. רובנו לא הולכים לרופא שיניים עד שכואב, צריך בעיה כדי לפתור אותה. זה אותו דבר בפסיכולוגיה של ההמונים, צריך משבר כדי שתיפול התודעה, ייפול האסימון שהאירופאים טסו קדימה ויכולים לכבוש את המזה"ת בקלות עם כוח אדם מזערי וטכנולוגיה. זו התקופה של האימפריאליזם והקולוניאליזם, האירופאים הנוצרים יותר חזקים מהמוסלמים, זה מביא למשבר. יש תובנה של משבר. השאלה הגדול היא למה יש משבר? למה האירופאים רצו קדימה והמזה"ת לא?
1) בסוף המאה ה-10 – נעילת שערי האיג'תהאד. אחרי פיתוח ההלכה ואסכולות ההלכה, החליטו חכמי ההלכה שלא מפתחים את ההלכה יותר. אם יש סוגיה חדשה או רעיון חדש שעליו צריך להחליט אם מותר או אסור , מסתכלים אחורה ולא קדימה. לא באמת נפסקו פסיקות הלכה, אבל מאד בשמרנות, בחשש, בהתאמה למקורות הכתובים. אין הרבה רפורמות מאז המאה ה-11, אז מתקדמים אבל לאט. זה הביא לפער הטכנולוגי.
2) מעמד האישה – זה גורם מרכזי. מימי הביניים בתרבויות האסלאם מעמד האישה מאד הצטמצם, נהיה מאד שולי. האישה כמעט ולא הייתה חלק מהחברה. זה אומר שהרבה מהשכל האנושי לא בא לידי ביטוי, רק החצי של הגברים בא לידי ביטוי. באירופה זה לא היה שווה אבל יש הבדל בין להיות חלק מהחברה כמו באירופה (בתי מלוכה, כנסייה, אוניברסיטאות מהמאה ה-15-16, היו חוקרות..) או לא להיות חלק מהחברה כמו במזרח התיכון. בתחילת המאה ה-18 שגריר טורקיה בוינה שולח מכתב לסולטן ואומר לו "אתה לא מאמין מה קרה לי היום" שולח מכתב וכותב לו "אני מסתובב בוינה, פתאום עוברת כרכרה מלכותית כזאת של ראש העיר וינה, זה אחד שכולם ככה מתרחקים. פתאום הכרכרה עוצרת, ראש העיר יורד ומוריד את הכובע שלו כי אישה חוצה את הכביש וכל הפמלייה נעצרה" אתה מבין שיש הבדל ומעמד האישה הוא שונה.
3) החברה יבשתית - רוב חברות האסלאם הן יבשתיות ולא פיתחו צי ימי כמו מדינות אירופה, יש דרכי מסחר חדשות, שליטה בים, יכולים ליצור שווקים חדשים, לכבוש מקומות, להביא מוצרים חדשים כמו פירות וירקות, להביא סוסים לאירופה זה לא מובן מאליו. רוב חברות האסלאם הן יבשתיות.
תפיסת העולם – עדיף לא להוריד שליט גם אם הוא לא טוב – "עדיף שליט לא טוב מאשר אנרכיה" לאורך השנים עולים שליטים בזה אחר זה ולא תמיד היו מרוצים מהם אבל עדיף שיהיה בשלטון מאשר שתהיה אנרכיה. "עדיף אלף שנים של עריצות ולא שנה אחת של אנרכיה" זו תפיסת העולם והתרבות.
4) בִּדְעַה – חידוש שהוא לא מההלכה, לא מהתורה.  הרבה רעיונות לא התקבלו כי הם מאירופה, מהרעיון הנוצרי. לכן רעיון השעון לא התקבל בתחילה כי הוא בא מהעולם הנוצרי. יש חשש ופחד שכל דבר הוא בדעה, חידוש אסור.
5) פיתוח הנשק החם – הוא דבר ישן שלמעט טורקיה שהיא מעין גשר בין אירופה למזה"ת, כמעט ולא השתמשו בו אלא השתמשו רק בנשק קר.
6)חוסר בפילוגים – אמרנו שמהפילוג השיעי אין פילוגים באסלאם. מה קורה בנצרות? כל ועידה שמנסה לחבר את כולם? יש מתפלגים עוד יותר. הנצרות מאד מפולגת. מבחינה תרבותית כשאתה מפולג אתה נמצא כל הזמן בתחרות וצריך להוכיח שאתה יותר טוב מאחרים. אתה אל כותב ולא צריך להגיד אני יותר טוב ולמה. סונים זה סונים ושיעים זו במילא בעיה. כל פלג בנצרות חושב שהוא יותר טוב מאחרים וכך יש תסיסה תרבותית, פעילות תרבותית.
7)המדינה עצמאית אבל האזרח לא חופשי – זה חלק מהעניין שבו יש סדרה של מגבלות. המדינה היא לכאורה רגילה, אזרח לא חופשי זה אומר שהמדינה תקבע לו מה ילמד באוני', מה יהיה בתקשורת וכו'. לימים כאשר יצמחו מדינות לאום במזה"ת, יצמחו מדינות ללא חופש פרט. זה הביא לפער גדול בין אירופה למזה"ת – הפער זה  הוא המשבר. הפער היה גם במאה ה-17-18 ולא התפרץ עד המאה ה-19, כי הייתה חסרה תודעה של משבר, לא הייתה תודעה של משבר. אז מתחילים לנסות לפתור את הבעיות. 

עולם האסלאם במשבר כפול

עולם האסלאם מאז המאה ה-19 נמצא במשבר כפול. אסלאם קיצוני זו תגובה למשבר ולכן זה לא היה לפני המאה ה-20. בתחילת המאה ה-20 התחילו לחשוב על פתרונות וביניהם האסלאם הקיצוני. למה במשבר כפול?
1)משבר מול המערב
2)משבר פנימי – עולם האסלאם עצמו נמצא במשבר. כמות הנפגעים המוסלמים באסלאם קיצוני היא גדולה יותר מכמות הנפגעים המערביים-הנוצריים. יש משבר כפול וזה מעצים את הבעיה, זה נכון להיום.

הפתרונות למשבר

כשנפלה תודעה של משבר – מתחילים לחפש פתרונות. בתוך אפשרויות הפתרון יש שלושה דברים מרכזיים:

1)רפורמה כללית – לפתוח את שערי האג'תהאד, לעשות התאמות למודרניזציה, זה מאד רדיקלי. לקחת עמים ומדינות מסורתיות-דתיות ולזרוק אותם בבת אחת למודרניזציה של המערב. זו תפיסה שקיימת היום אצל הרבה מאד אנשים, בעיקר אצל הוגי דעות שגרים באירופה.
2)רפורמות אבל ברוח האסלאם – רפורמות אבל לאט לאט. למשל – כמו בירדן, הרבה מאד רפורמות ומערב אבל זה לא פגע באסלאם. בטורקיה עשו זאת, ביטלו את האותיות הערביות והורידו את מעמד הדת מאד. רפורמה ברוח האסלאם נעשתה במדינות – מצרים, ירדן, מרוקו, תוניס.
3) החזרה לדרך האבות(סַלָפִיה) – האסלאם הקיצוני. חוזרים לשורשים. מה זה העניין הסלפי, באים אנשי דת באסלאם ואומרים שאם עד המאה ה-10 האסלאם היה הגורם המוביל בעולם בכל התחומים – האסלאם הוביל את העולם, , כל מה שקרה החל מהמאה ה-11 הוא קלקול, צריך היום ללכת אחורה. האסלאם הקיצוני הוא גורם המוביל את הסלפיה, לחזור לאסלאם של ימי הביניים אבל בטכנולוגיה של היום. שני סוגי סלפיות -
א)סלפיה רוחנית – תפיסת עולם רוחנית באסלאם.
ב)סלפיה ג'יהאדיסטית – לשנות את כולם ועכשיו.
במלחמה אין זמן להכנס לתהליך ולפתור בעיות, כי הולכים ומדרדרים. צריך לפתור בעיות כמה שיותר מהר. ממחר השריע של ימי הביניים הוא החוק וכך גם העונשים. למה זה כ"כ נורא מה שקורה בדאע"ש, בבוקו-חראם, בטאעליבן ואל קעידה? זה מעין מפגש שאנחנו לא רגילים אליו, זה המפגש של המאה ה-21 עם המאה ה-8-9. המפגש הוא מאד קיצוני. 

קרדיט לד"ר ירון עובדיה כמובן. 
אני יכולה לומר שזו אחת ההרצאות המעניינות, מאיפה הכל הגיע.. איך אנחנו חלק מאירוע היסטורי שירשם בספרים, אמנם חלק מתהליך מפחיד ומזעזע שקורה בעולם שלנו, אבל בהחלט מעניין מאין בא.