היום בבוקר קמתי מוקדם ונסעתי לעבודה. כשהגעתי לעיקול בכביש לפתע ראיתי מרחוק משהו באמצע הכביש, בדיוק על פס ההפרדה. האטתי וכשהקרבתי שועל זהוב עיניים הסתכל עלי במבט מעורפל. מסכן וזעיר אך לא יכולתי לעצור למענו מאחר והתנועה בכביש הייתה סואנת.. מיד צלצלתי לאבא שלי להגיד לו שידבר עם הפקח של רשות הטבע. אבא שלי נסע יחד עם אמא שלי והם חיפשו אחריו, אך כשהגיעו הוא כבר לא היה שם. הם גם חיפשו סביב במטעים ולא מצאו אותו.. כנראה שהמסכן חטף מכה והתעלף לכמה שניות.. הלוואי שהוא יצא מזה בחיים. מרגיז אותי שאנשים דורסים חיות, נוסעים במהירות מופרזת ולא לוקחים את הסכנה בחשבון. פעם אחת בחיי דרסתי חיה וזו הייתה חולדה קטנה שחצתה את הכביש בלילה, הייתה לי תחושה איומה אחר כך, כי באמת שריחמתי עליה.
מידי יום בעבודה של פסח, אני עובדת מ8 ועד 17. מידי יום בת דודה שלי מציעה לי לאכול אצלה בצהריים לפני שהילדים אוכלים, לנוח רגע ואז להמשיך. אתמול היא שכחה אותי והייתי רעבה מאד, כשאני רעבה חום הגוף שלי עולה ואני נהיית חסרת סבלנות. פתאום דודה שלי שאלה האם אכלתי ואמרתי לה שלא.. היא אמרה לי לקחת צלחת מרק ולאכול עם הילדים אבל לא רציתי, רציתי להרגיע את הלחץ של ארוחת הצהריים ואז להמשיך, גם לא רציתי לצאת חזירה. אחר כך בת דודה שלי אמרה לי "וואי איך שכחנו?!".. ואמרה לי שאבוא אליה הביתה ושיש אוכל בתנור. למה לא ביקשתי? כי יש לי הפרעה, יש לי אי נעימות וחרדה קשה לאכול אצל אחרים, אתמול נגיד כשהייתי אצלה והיא הייתה גם בבית(בדרך כלל היא נשארת בצהרון בזמן שאני אוכלת), אז ממש הרגשתי לא נעים.. כשהייתי ילדה היה לי חסך והייתי מתחזרת אצל אחרים, תמיד לכולם היה בבית דברים טובים, ממתקים, מילקי, חטיפים, אוכל טעים.. אצלי בבית אף פעם לא התעניינו באוכל, לא קנו ממתקים ואם קנו אז אמא שלי דאגה להחביא אותם טוב טוב עד שפג להם התוקף. יש לי הפרעת אכילה ויש לי ילדה שאני עושה עליה בייביסיטר וגם לה יש כזו. לכן תמיד כשהיא באה אני דואגת לה לשתייה מתוקה ומשהו טעים. אם זה אבטיח או וופל. ילדה עם חסך, ילדה שההורים שלה מגבילים אותה במזון ואוכלים רק מזון בריאות, ילדה כזאת מתוקה שיום אחד עלולה אולי להיות עם הפרעות אכילה כמו שלי. יש לי חרדת אכילה ואני מאד מאד אוהבת לאכול. אני מפחדת שיחשבו שאני בהמה ופרה , כי ביקשתי הפסקת אוכל. אני מפחדת שיחשבו שאוכל זה מרכז עולמי. אמא שלי תמיד כעסה עלי ונזפה בי בענייני אוכל, כשרציתי לבשל או לאכול או שאלתי אותה משהו שקשור לאוכל. לפחות אני יודעת שאם יהיו לי ילדים אז לא אביא אותם למצב כזה, לעומת כאלה שמעולם לא חוו הפרעות אכילה ולכן הם גורמים עוול לילדים שלהם.
מפריע לי גם שיש הורים שמביאים לילדים בכוונה אוכל שהם לא אוהבים. בלי לשאול אותם ובלי להתייעץ, כי הרי ברור שפיתה מקמח מלא עם גבינה או חומוס יותר בריאה משוקולד השחר, אבל חלאס כאילו הילד צריך לאכול גם מה שהוא אוהב, במקום זה אנחנו כמו מפגרים בעבודה צריכים לשכנע את הילדים האלה שיאכלו.. להציק להם שעה שלמה שיאכלו בזמן שחבריהם זוללים בהנאה רבה ובמהירות סנדוויץ' עם שוקולד. עוד דבר שלא הייתי עושה לילדים שלי, זה להכריח אותם לאכול משהו שלא טעים להם... או בכוונה לעשות סנדוויץ' שהם נגעלים ממנו.. אשכנזים רעים.
מחר יום אחרון בעבודה ואז חופש. מחר יהיה יום חדש ואמן שיהיה טוב, אבל תכלס הכל תלוי בי. כלכלה קצת בעייתית, יצא מצב שאפסיד כסף החודש כנראה. בנתיים לא רואה כסף מרט"ג ומדמיינת לי סיטואציות מלחיצות על הליכים בעניין, זה יקרה רק אם בחודש מאי הם לא ישלמו לי כל מה שחייבים לי על מרץ-אפריל. בטח זה יסתדר מתישהו בקרוב.
לילה טוב.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Dryad