A Moment of Clarity

מכות מצרים:
משה בא לפני פרעה ודורש שחרור בני ישראל ממצרים. העניין לא מרשים את פרעה, לוקח משה מטה והופך אותו לנחש – "ויעשו גם חרטומי מצרים בלהטוטי כן.." המצרים הראו לו שגם הם יכולים. כשזה לא עובד משה עובר ל-עשר המכות.

דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך, מכת בכורות.

יש שני היבטים לעניין המכות עפ"י הכתוב המקראי:

1)היבט מסורתי – כל המכות נעשו ע"י האלוהים באמצעות משה או אהרון, או שניהם גם יחד. המכות הללו הן מכות של טבע שהן פוגעות במצרים ומביאות אותה לשיתוק. הגישה המסורתית הכתובה בספר שמות ומוכרת לנו מן ההגדה של פסח אשר מציגה את התפיסה המקראית היא תפיסה ניסית אלוהית. קורים ניסים במצרים.

2)היבט מדעי – מכות רגילות שם טבע. דם – הוא זרימה חזקה של הנילוס בעוצמות שמביאות כמות אדירה של סחף והתוצאה היא שצבעם החום נעשה אדום כדם. בתוך השלוליות נותרו צפרדעים. כשהמים הם מים עומדים יש נזק ומחלות לאדם ולבהמה – כינים,ערוב, דבר, שחין – בעיות עור.
בסוף מכת החושך – באי סנטוריני ישנה ב-1446 לפנה"ס התפרצות געשית אדירה שעולה לקילומטרים רבים למעלה ובסופו של דבר האפר שלה מגיע עד לדלתא מאות קילומטרים ומכסה את פני השטח. כאשר באו אל מצרים והדברים נבדקו – האפר הוולקני שיצא מהר געש טרה בסאנטוריני נמצא גם במצרים. כאשר האפר עולה למעלה הוא מסתיר את השמש ובנוסף הרס של אדמות חקלאיות. ההתפרצות כוללת בתוכה גם עליה של גזים רעילים לאוויר, נהוג שהבן הבכור ישן על המיטה העליונה – כאשר הגז באוויר הוא עולה למעלה בחדר ואז ככל הנראה שהבכורים ימותו מחנק. נס עפ"י המדע – הוא דבר שמוכר לנו אבל קורה לא בזמנו ולא באתרו. למשל אם שליו מופיע בלב מדבר שלא בעונתו – זהו נס, הרי ששליו בד"כ מגיע בעונות מסויימות לאורך איזור החוף.

האם יש עדות במצרים לסיפור המכות? פרופסור ווליקובסקי(שחי רוב חייב בארה"ב) והוא היה במוזיאון ההולנדי בליידן. "פפירוס איפואר" (המאה ה-19 לפנה"ס תיארוך ) נמצא במוזיאון בליידן. בפפירוס כתוב שהנהר הוא דם, מגפה בכל הארץ, דם בכל מקום, אנשים נרתעים מלטעום בני אדם צמאים למים, עצים הושחתו, אבוי, שערים, עמודים וחומות היו למאכלות אשף אין למצוא פרי גם לא ירק, אבוי התבואה נכחדה, אבוי בני הנסיכים הוטחו אל הקירות אבוי בני הנסיכים הושלכו אל הרחובות, בכל מקום נמצא קובר אחיו באדמה.

כאשר בני ישראל הולכים במדבר יש להם עמוד אש בלילה ועמוד ענן ביום – בפפירוס כתוב – ראה האש עלתה גבוה גבוה ולהבתו הולכת נגד אוייבי הארץ – מסתבר שאנו מדברים על נקודת מבט מצרית על איזשהו עמוד אש שהולך מול אויב מצרים. יש כאן דמיון בין הפפירוס ובין מכות מצרים , זוהי עדות לפי ווליקובסקי לאמיתות העניין. הפפירוס מתוארך ל-1800 לפנה"ס , 600 שנה לפני התיארוך המקובל לבני ישראל במצרים – שליטת רעמסס השני. יציאת מצרים לא הייתה בסוף המאה ה-13 לפנה"ס אלא בסביבות המאה ה-19 לפנה"ס – מי מקבל דעתו? לא רבים.
 

סיכום – סיפור המצאותם של בני ישראל במצרים נתון לחילוקי דעות גם אם זיהינו את ארץ גושן אין שרידים שמוכיחים לנו את הסיפור המקראי. 
  

יציאת מצרים:

בספר שמות פרק י"ג-י"ט.

ספר במדבר י'-י"ב.

במדבר פרק ל"ג.

תחנות בני ישראל – יוצאים מרעמסס סוכותה לאיתן. היא אחירות, מגדול בעל צפון, מרתה אליטה, מדבר סין, חצבה, אלוש ועוד ועוד... 40 תחנות לערך שבהם עצרו בני ישראל המוזכרות בשלושת המקורות. מאיזור מצרים לארץ זה אומר לנו שכל כמה ק"מ ספורים ישנה תחנה. הנסיונות לעקוב אחר בני ישראל היו מן המאה ה-19 – זהו פיצוח חידה אודות יציאת מצרים. יש חוקרים שהצד הדתי עניין אותם ויש חוקרים שהצד האגיפטולוגי עניין אותם. אין עוד מסע בכתבי דת שהיה מוזכר בו מסע מרובה תחנות שכזה.
חוקרים ניסו לזהות חלק מהתחנות על סמך השמות, למשל שם ערבי דומה. לאחר מכן לנסות לזהות בשטח תחנות. גיאוגרפית מהאיזור הצפוני של הדלתא המרחק דרומה הוא מסע שאין בו עשרות אלפי ק"מ. אם בני ישראל יצאו בזמנו של רעמסס השני הרי שאנו מדברים על מלך שאין בתקופתו ובזמנו אזכור להיותם של בני ישראל עבדים במצרים. הוא היה מלך עוצמתי ובנה מבנים רבים אך לא בעזרת בני ישראל לפי הממצאים. ברור שאף מלך לא יתעד בריחה של עם!  אין לנו אזכורים לא לכאן ולא לכאן. כאשר בני ישראל יצאו ממצרים משה אומר להם בלילה – שיש לצאת בחיפזון ממצרים, לאפות מצות מהר.. זהו בהחלט סיפור מעניין. בסדר כהלכתו אוכלים מצה שלמה המזכירה לנו את הקושי הרב. "כל אחד ממאכלי הפסח מציף קטע אחר בסיפור יציאת מצרים..." י.צ. מאיר. הסיפור של האכילה הזו אמורה להזכיר לאדם דברים.

מנהג משיכת המשקוף בדם לסימון הבית היהודי. כך רוח האלוהים יודעת לא לפגוע בבני הבית במכת הבכורות. בתפיסה היהודית כל נס שנעשה מתחיל מהאדם, האדם עושה מצידו מעשה סימלי ואלוהים ממשיך את העניין. הסימון הוא מנקודת מבט של השתתפות האדם והאמונה באלוהים ובמעשיו.

הספר "מסעי סיני" מאת מנשה הראל. הראל כותב את כל התיאוריות עד זמנו ומתווכח עם הדעות השונות, לבסוף מציג דעתו האישית בנושא. ישנה כמות רבה של תיאוריות.

1)תיאוריה אחת מתחילה מרעמסס הולכת לאורך חוף הים, עוברת בבעל צפון(ימת ברדוויל של היום) ומגיעה לאיזור קדש ברנע לפני הכניסה לארץ. ההליכה הזו לאורך הים היא דרך הים "דרך ארץ פלישתים". אנחנו יודעים שבפרשת בשלח "דרך ארץ פלישתים" – לא מחכות לבני ישראל הטבות בארץ ישראל. בני ישראל עלו על רצועת יבשה וכאשר עלו על רצועת היבשה - התחילה הגאות שהטביעה את המצרים שרדפו אותם. בים התיכון אין גאות ושפל משמעותיים, בים סוף אמנם יש הבדלים של כמה מטרים בגובה פני הים בזמן גאות ושפל. איפה בני ישראל קבלו את התורה , בסיני ישנו ג'בל הילל – איזור הגבול המצרי(כביש 12) , ישנו איזור בו רואים רכס ענק שמכונה ג'בל הילל. לפי התיאוריות אולי זה הר סיני.

2)תיאוריה נוספת היא שבני ישראל יצאו ממצרים יצאו מדלתת הנילוס, חצו את האגמים של הנילוס מזרחה ושוב הגיעו לג'בל הילל.

3)תיאוריה שלישית היא שבני ישראל הלכו דרומה לדרום סיני והגיעו להרי הגרניט הגבוהים. שם לפי ההשערות אולי היה הר משה.

באף אחד מהמקומות הללו לא נמצא שריד, אבל יש משהו בהרים האלה שנותן השראה למשהו גדול שקרה שם.

את שתי התחנות המרכזיות – חציית הים והר סיני – אנחנו לא יכולים לשים את האצבע בוודאות. יש לנו שלושה מקורות מקראיים רבים ומפורטים כאשר באף אחד מהם לא ניתן גיאוגרפית או ארכי' לזהות בשטח. אנו מדברים על מאסה אדירה של כיתוב מקראי עם אפס הוכחות.

במוזיאון השומרוני יושב הכהן השומרוני ובין היתר הוא מספר את יציאת מצרים בפי השומרונים. לפי השומרונים הכל ידוע בוודאות, כל הדרך וכל מה שהיה. המפה מראה שבני ישראל יצאו מרעמסס, עברו לאורך התחנות , הגיעו דרומה לג'בל מוסא (קתרינה) ועלו למעלה וצפונה לכיוון ארץ כנען. באיזור סיני עד היום ישנן סוכות מענפי דקלים ממש, כמו בתנ"ך.

משה הושיט מטהו על הים.. כאשר נחשון בן עמינדב קופץ על המים.. בני ישראל עברו בחרבה דרך הים. באיזור דרום קוריאה יש אי "ג'ינדו" כאשר פעם בשנה נוצר שביל שהוא סלע גבוה בשל השפל, רבים האנשים שמגיעים וזה נקרא "הנס של משה".

בני ישראל מגיעים אל הים, פרעה עפ"י מה שאנו רואים בציור דואה אירופוס(בית הכנסת בסוריה) רודף את בני ישראל.

משה הכה בסלע ויצאו ממנו מים -  בני ישראל רוצים אוכל ורוצים מים ומתחננים למשה. הוא מכה בסלע ויוצאים ממנו מים.

הסנה הבוער- עץ בוער אך נשאר שלם ולא מתכלה. בתוך מנזר סנטה קתרינה בסיני, אשר נמצא בליבו של עמק נחל פירן, ישנו עץ שעליו מראים הנזירים שהוא העץ שבער לפי המסורת. בתוך המנזר נמצא אחד העותקים הקדומים ביותר בעולם של התנ"ך. אלו הם פפירוסים שבעצם נזרקו לתוך האש על מנת לחמם את הנזירים. במאה ה-19 מגיע נזיר יווני מלומד ושם לב שמה שהם זורקים לאש אלו פפירוסים של קטעי תנ"ך בכיתוב יווני. הוא מצליח להציל חלק מהם "סיניתיקוס" כך נקרא הקודקס.  

לוחות הברית – מגיעים לאירוע החשוב , הר סיני – קבלת התורה. משה עולה אל ההר בעוד שכל העם נמצא למרגלותיו. כל אדם מיטהר, משה עולה עולה להר האלוהים. מאחר שהיו טעויות שפתיות פירשו את המילים "משה קרן" כקרניים שיצאו למשה ולא כאור שקרן ממנו.

אנו לא יודעים מה כתוב בלוחות, מה הייתה צורתם. אין שום שריד ללוח הזה מבחינה היסטורית וארכי'. שם על אחד ההרים עולה משה לקבל את הלוחות. לעם אין סבלנות לחכות, כי בושש משה לבוא.

מן במדבר – מקורו אולי בצמחים שונים. לעץ ה-"שאל" הפרשה שיכולה להיות מתוקה בעונה מסויימת. צמח הרכפתן – נקודות לבנות שכאשר מלקטים ומעכים אותן הן מפרישות חומר שאולי ניתן להתייחס אליו. טל דבש – הפרשות של ענפים או עלים שיש בע"ח שמוציאים מהם את המוהל והצוף. יש בע"ח ששואבים מן העלה טיפה המרוכזת מאד בסוכרים.

השליו- נס שבו בע"ח של שכווי ממשפחת התרנגוליים. אותו עוף שרץ לו במדבר, מגיע בתעופה דרך איזור חוף הים. אם השליו הופיע בתוך סיני זהו נס. האפשרות השנייה שמדובר לא רק במקום אלא גם בזמן , אולי בעונה הזו עבר השליו בלב המדבר.

 בני ישראל מתעתעים להם במדבר – במקום הזה שבלב ההר הגבוה מצוי מנזר סנטה קתרינה. היושב בתוך וואדי פיראן ובמקום הזה התחילו להתפתח מסורות של אותם נוודים בדואיים משבט ג'בליה המקומי – התייחסו לאיזשהי אבן כ"חג'ה מוסא" האבן עליה הכה משה או כסא משה. למשל בתוך התחנות ובניהן ישנו מקום בשם "אלימה" ושם 12 מעיינות מים ו-70 תמרים. יש החושבים שנווה המדבר בוואדי פיראן הוא מקומו של "אלימה" אך זהו לא המקום היחיד שיש בו דקלים בלב מדבר.

אנחנו עוברים בתחנות רבות ועדיין לא יודעים את תוואי הליכת בני ישראל. הר סיני? לוחות הברית? היכן?

בחצי האי סיני ישנו מקדש "סרביט אל חאדם" ובמקום הזה ישנו מקדש של כורים. שם הייתה כרייה של אבן טורקיז. בתמנע למשל יש איזור של כריית נחושת ובצמוד לאיזור הכרייה מקדש. על גבי האבנים במקדש סרביט יש כתבים – אחד מהם הוא כתב מעבר בין הכתב ההירוגליפי המצרי ובין כתב הא"ב הקדום – זהו כתב פרוטו-סינאי. הקשר בין שלבי התפתחות הכתב הוא קשר ברור ביותר. כאשר מוצאים את האותיות הללו חושבים שאולי היו שם בני ישראל? ישנו כתב פרוטו סיני אך לא עדות ממשית להמצאותם או מעברם במקום.

תיאוריות אחרות-  1)באיזור נואיבה יש מניפת סחף, בעומק הים התגלה גלגל עם חישורים ובליטה. זהו גלגל שמזכיר ציור קיר מהתקופה הכנענית. אומרים החוקרים שהם מצאו כמה גלגלים על קרקעית ים סוף ולכן מדובר במרכבות הקשורות לחיל פרעה – מהמאה ה-13-14 לפנה"ס(כך נראו המרכבות בתקופה). סיפור יציאת מצרים טמוע בחברה עד כדי כך שהטביעו אותו על מטבע זהב של 10 שקלים. מאיזור נואיבה חוצים את הים ומגיעים לג'בל הוואז בסעודיה– באיזור זה יש דקלים ומקורות מים. באחד הרכסים יש הר ובראשו שני סלעים ובניהם רווח – אומרים החוקרים האמריקאים אלו הם לוחות הברית.

2)לפני שנים רבות יוצא פרופ' עמנואל ענתי(מאיטליה) מקים באיטליה מכון מחקר לציורים וכתובות סלע ומייסד את מוסד המחקר. כאשר נוסעים על כביש גבול מצרים דרומה ישנו הר כרכום – במקום יש אלפי חרוטות סלע שניתן לראות על ההר. נמצאו במקום לא מעט מקומות שהם מתחמים מקודשים בניהם חרוטת של "מנורה". מוצא עמנואל ענתי על ההר חריטה של ריבוע מחולק ל-10 חלקים שהוא לפיו מייצג את עשרת הדיברות. בנוסף חרוטות של עקרבים ונחשים. אנחנו יודעים על סיפור שבו משה עולה להר ובני ישראל למטה, עמנואל ענתי מתייחס לפסוק "וסכותי פניי"  בחודש דצמבר ב-21 לחודש רואים נקודה מסויימת בהר שנראה כאילו בוערת בה אש. אומר ענתי שזהו הסנה הבוער. "וישכם משה בבוקר ויבן מזבח תחת ההר והשתים עשרה מצבות ל-שניים עשר השבטים" ואכן מוצאים מתחמים מקודשים עם 12 אבנים. ישנן דמויות רבות, דמויות אנושיות המפוזרות בשטח. מה אומרים הארכי' הישראליים? אין התייחסות לדעתו של עמנואל ענתי. ***האתרים שיש בכל הר כרכום מתחילים רק בתקופה הנאוליתית עד לתקופה ההלניסטית. כלומר יש כאן פער של מאות שנים רבות. זהו הר שנשאר מקודש, אומר עוזי אבנר –חלק לא קטן מהחרוטות שמראה פרופ' ענתי קשורות לתרבות הנבטית(כמה מאות שנים לפני הספירה). מאחר והר כרכום הוא לא בדיוק הכתובת להר סיני אנו נתייחס למקום אחר.

3) פרופ' ישראל קנול כתב ספר בשם "מאין באנו". הוא אומר ששאר החוקרים לא הבינו – השם "סיני" הוא משמו של האל "סין"-האל הצפוני. בני ישראל הגיעו מאיזור חרן והתחילו להיות בהגעה אל הארץ – המקום בו קיבלו את התורה הוא הר חרמון והמקום בו יטבע פרעה הוא ימת החולה. ("ומשה הכה בשלג" כתבה של אספה פלד אלימלך). הספר הוצג בעיתון הארץ במאמר, שגינה את הספר.  השם סיני נדד עם בני ישראל והגיע לכאן, לימים חלק מבני יעקב ירדו למצרים ויעבירו איתם את  השם סין שבסופו של דבר יהיה סיני שאנו מכירים היום. סיני הוא שם צפוני.

4) בתוך סיני ישנו רצף של מבנים שנקרא בשם "נוואמיסים" שפרושם בערבית "נגד יתושים"=כילה. בעקבות מכת יתושים שחוו בני ישראל בדרכם במדבר בנו את הנוואמיסים, המקומיים תומכים בעניין. ישנן שתי עבודות דוקטורט בנושא – ארכי' ואנתרופולוגית. המבנים האלה מתוארכים לתקופה הנאוליתית והכלכוליתית – אם בני ישראל עברו במקום בשבילם זהו כבר אתר ארכי'.

5)קדש ברנע – זו התחנה היחידה שמזוהה בוודאות בכל המסע. היא נמצאת מתחת לג'בל הילל בצפון מזרח סיני בנווה מדבר שם יש שרידים ארכי'. שם גילו מצודה יהודאית ומעניינת – מצודת גבול שאין לה דבר לבני ישראל, מדובר על מאות שנים מאוחר יותר. למרות שהשם "קדיש" דבק במקום, אין כאן הוכחה ארכיאולוגית לבני ישראל.

6)מדבר סהרה – באיזור חרטום בסודן, אומר חוקר של להגים וניבים בשפות האפריקאיות מתייחס לחיפוש בני ישראל, הוא רואה בשלל מקומות במדבר סהרה שמות רבים של תחנות המוזכרות בסיפור המקראי. משה הלך דרומה באפריקה , במדבר סהרה, בסופו של דבר עשו איגוף והגיעו לכנען.בשטח אין כל הוכחה ארכי' או היסטורית.

מתי? ספר מלכים א' פרק ו' "ויהיה בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת ישראל ממצרים בשנה הרביעית בחודש זו הוא החודש השני למלוך שלמה על ישראל ויבן את הבית" שלמה מלך ב-960 לפנה"ס. 960+480=1440 – המאה ה-15 לפנה"ס. כלומר שזה מצטרך לנו להשערה שזה היה במאות ה-19 או ה-13.

אנחנו שואלים את עצמינו כמה היו בני ישראל ביציאה ממצרים? מסופר לנו על 600 אלף איש, הגברים לבד, מנשים וטף. כלומר נוסף לגברים נוסיף עוד 2-3 נפשות במשפחה אנו מגיעים למליוני איש – שלא הותירו את עקבותיהם בשום מקום! סיני זה איזור יבש ומדברי, אך יש בו אתרי התיישבות ניאוליתיים וכלכוליתיים, אך אין שום שריד מהתקופה הרלוונטית ליציאת מצרים. לכן הסיפור הזה הוא בעייתי. לא ידוע מתי הייתה יציאת מצרים. זהו סיפור חשוב ביותר בעולם היהודי, בכל תפילה בשבת ובחג "זכר ליציאת מצרים".

תיאוריות למי הם אותם בני ישראל:

1)הרצוג – "ישראל" כינוי לאוכ' כנענית שישבה באיזור ההר המרכזי שלימים הוקמה בו ממלכת ישראל.

2)רדפורד - תקופת החיקסוס היא הרקע לכנענים שישבו במצרים.

3)הופמן – ממלכת שומרון היא שפיתחה את סיפור יציאת מצרים כדי להרגיש את מיתוס העם הנבחר כנגד מיתוס השושלת של בית דוד. זוהי מסורת שהתפתחה כדי לייצג את ממלכת ישראל.

4)פינקלשטיין וסילברמן – רואים בסיפור יצירה שנתחברה במאה ה-7 לפנה"ס על רקע השאיפות הלאומיות של יאשיהו.

5)חוקרים אחרים מדברים על מיתוס לימי גלות בבל או לתקופת שיבת ציון.

אלו תיאוריות מגוונות שלא נותנות שום מראה מקום או זמן אבל בכל זאת בעולם היהודי זהו אירוע מכונן.

-

נכתב במסגרת הרצאה שעברתי בנושא היסטוריה של תקופת המקרא עם המרצה בני פרנקל.

חג פסח שמח.