A Moment of Clarity
|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2016
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2016
הכנתי היום את עוגיות העטלף שלי, משהו בסוף אוקטובר, הלואין וזה.. עשה לי מצברוח להשתמש בחורצים האלה. המצאתי מתכון מהראש ויצא ממש אחלה לקחתי את זה ללמידה למבחן עם חברים הערב. היום בבוקר הייתי אצל הפסיכולוגית כבר ב7:45.. זו השעה החדשה שלנו, האמת יש משהו מרענן בבוקר. דיברנו על מה שקרה אתמול ועל מגירת הזכרונות והיא עזרה לי מאד. האמת שהכי בא לי עכשיו מישהו סתם להיות איתו לכיף, בא לי קשר פתוח כזה שסם נהנים יחד בלי שום מטרה מחייבת. מבאס שהארגנטינאי לא זורם.. אני הרבה יותר נקייה נפשית הערב.
מחר ירושלים.. לפחות יהיה זמן לנוח בדרך.
| |
המגירה מתחת לארון מכילה בתוכה זכרונות ישנים. תמונות ומכתבים של אחותי והחבר שהיה לה בימי הצבא. חלפו מעל 15 שנה מאז נכנסו למגירה ונשכחו שם ברבות השנים. לאחר מכן הכנסתי אליה את התמונות שלי ושל האקס, אחרי שהחליט לעזוב אותי לטובת ארצות רחוקות טמנתי אותן שם. עכשיו הזכרונות האלה סגורים שם ואינני יודעת מה לעשות איתם. להשקיע ולשרוף? או להניח לזמן לעשות את שלו.. אלבומים אינטרנטיים כמו שאין לי, הסתכלתי לו באינסטגרם בפעם הראשונה בחיי ולמעשה גם כשהיינו יחד לא עשיתי זאת. זה מהדברים המפגרים האלה שעושים אחרי קשר שנגמר, אבל זה כמו להרעיל לעצמך עת הלב. אני כמו מכורה לכאב הזה, לסבל, אופל, קור, אבדון. יש לי כרית קטנה בצורת לב שאצטרך גם להכניס למגרה, לדחוס אותה בין המכתבים הנושנים שנערמו בה, בין תמונות מצהיבות. יש למגירה הזו ריח של ספריה של קיבוץ, טחב וקירות קוטג', ספרי מחקר ואנציקלופדיות לא עדכניות. דברים שנסגרים באפן מפתיע חוטפים יותר אבק. למעשה גם הזכרונות שיש לי במגרה יקבלו אבק.האם עברתי את זה? האם הדמעות והחנק בגרון מעידים שעברתי את זה? יש בי פחד כזה שאולי לא מספיק. טוב לי עם עצמי, טוב לי במעשיי, טוב לי שאני מגשימה את עצמי.. אבל לפעמים יש בי פנטזיות של מגע כלשהו. כרגע לא, כי כואב לי.. פעם כשהיה לי כואב הייתי מדמיינת שמישהו מחבק אותי ומחמם אותי ואז הייתי מתגברת. היום זה הרבה יותר קשה אבל זה מגיע לעתים. מי ייתן ואעלה על המטוס לחוויה קצת אחרת, רחוקה מכל מגירה של זכרונות. לא אעשה יותר צניחה אל זכרונות ותמונות, זה מזוכיסטי ברמות. אני אמשיך לצמוח למעלה, מעל הנילוס בדרום ואגמים ברוסיה, אהיה סמל לניצחיות ולחיים. העולם הזה צבעוני ומיוחד, חוויות שונות הם צבעים שונים צובעים את הלב. הלב ייצבע והתמונות במגירה ידהו, הכי חשוב מה שבלב.
| |
לדף הבא
דפים:
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Dryad