הלכתי לטייל ביער אתמול כל אחר הצהריים, שוב בריחה מהמציאות.. משהו כמו 5 שעות חקרתי שבילים שמחציתם לא הכרתי. אספתי בדרך חבל שחשבתי שוודאי אזדקק לו.. לקחתי איתי גם את הלדרמן. תכנון אחר לגמרי, כל המחשבה שלי הייתה על הסוף. הרגשתי כאילו אני עורכת לעצמי עוד טקס מבפנים שרק מוזיקה חזקה וטבע יוכלו להחליש. טקס מוות כזה.. כמו שתמיד עובר לי בראש. אחרי שיטוט בשביל לקראת השקיעה החלטתי לרדת אל תוך היער עצמו בשביל פרות, כי הן יוצרות את השבילים המסקרנים ביותר. הגעתי לנקודה שמשקיפה על נוף הרים מהמם והשמש צבעה את הכל בגוונים שאני אוהבת. אספתי כמה ענפים ועם החבל בניתי לי נדנדה מול נוף ההרים, הרגשתי שוב כמו ילדה. הכנתי לי תה מעלי המרווה שקטפתי בדרך והיה נפלא. אני לבד, עם הנוף והרוח, עם אדי וודר מתנגן, תה צמחים.. מה אני צריכה יותר מזה? זמן שכזה הוא הטהור ביותר שאני יכולה להרשות לעצמי. טיהור נפש.
אני רוצה להפנות אצבע מאשימה לאמא שלי היא אדם כל כך אכזר באמת.. היא תמיד מדברת בצורה רעה, תמיד צועקת, תמיד מדברת אלי כאילו אני לא שווה שום דבר, מקללת ומגדפת אותי מאז שאני זוכרת את עצמי. אני כל פעם מחדש שואלת את עצמי למה ומחכה ליום שבו אוכל ללכת ולא לראות אותה יותר. זה ממש רע. לברוח ולהעלם אחרי הכל. כל פעם שהיא פותחת את הפה אני נכנסת להיסטריה, לסטרס רציני, לרצון הזה להעלם, למחשבות על למה אני עדיין חיה, למה אני לא גומרת את עצמי וזהו.. וזה נראה כל כך קל לקום וללכת היום, אבל לא.. כרגע אני עוד תקועה במקום השחור הזה, בקדחת הבקתה הזו. אני בדכאון בגללה, בגלל הילדות השחורה שחוויתי בקרבתה..
אני עייפה מהקרוסלה הזו שאני נמצאת בה. מהרגעים האלה שאני 'בסדר' עד לרגעים שאני בדכאון וחרדה. אפילו לוועדת קבלה למורי דרך אני לא יודעת אם אוכל להגיע בגלל הצבא המזדיין הזה. בא לי לקחת את התעודת הצטיינות שקיבלתי ולזרוק אותה למ"פ על השולחן.. אני לא מצליחה להאמין בעצמי, כל פעם אני נכנסת לדכאון הזה מחדש ואיך אצליח ליצור לעצמי קריירה? איך אצליח ללמוד? איך אגור לבד בדירה עם החוסר יציבות שלי? בתקופת התיכון תמיד הייתה לי מן תלות כזו בבני הזוג שהיו לי, מצאתי בהם את התמיכה אבל לא עד הסוף כי מעולם לא שיתפתי אותם לעומק בדכאונות ובמחשבות מחשש שהם יברחו. עכשיו אני כבר לא בטוחה שאני אדע איך להיות עם מישהו באופן יציב, אחרי שהבנאדם האחרון שהתאהבתי בו ריסק לי את הלב. עכשיו התלות היחידה שלי היא הטבע, לבד, בבסיס אני מוצאת את הטבע כשאני מביטה בירח מלא הזורח.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Dryad