A Moment of Clarity
|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2018
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2018
על אף שהכל אצלי טוב, אני עדיין מרגישה לא מפוקסת ונפולת פנים. זה גורם לי לדמיין דמיונות ולחשוב מחשבות של אחרים. אני מדוכאת עדיין למרות שהכל טוב.
| |
לילות הם הדבר הכי קשה ובייחוד ההתעוררות מהם. להתעורר בבעתה מסיוטים כל הלילה. אז בבוקר יש לימודים ואני לא מצליחה בכלל. אני שקופה כולי, כולי עצב שנשפך. הפנים שלי כבר נצרבו מרוב דמעות. התולדה של אכזבה מבחוץ, מביאה בסופו של דבר אכזבה עצומה מעצמי. כמו בכל מחלה, אף אחד לא יבין עד שהוא לא יחווה. בדכאון מנסים לחיות חיים רגילים, לפעמים אפילו נראים תקינים ושמחים. לפעמים נראים מתפקדים - כי לומדים, כי הולכים לעבודה, כי חיים בזוגיות, כי אוכלים ועוד. אבל בין 4 קירות אתה תמיד מפורק, בין 4 חדרי הלב אתה תמיד משותק. כאילו מעולם לא למדת להרגיש. אתה מרגיש רק עצב, אם אתה מרגיש. אני מתביישת בעצמי על מי שאני, אני מתביישת כשאני בוכה לבן זוגי כל הזמן. אני מפחדת שבסוף הוא יתעייף ממני. נשכבתי במיטה, רק המיטה פותרת דברים כי היא מנתקת. כאן במיטה בין 4 קירות מותר לבכות, לחשוב מחשבות קיצוניות, להתפתל מעצבים ואף אחד לא רואה ולא שומע. אני מתביישת מעצמי ואני בעיקר לא מבינה למה נולדתי. למה אמא שלי החליטה להביא אותי לעולם, אם היא לא אוהבת אותי. למה אני מאז ומתמיד מרגישה לבד בעולם. אני עובדת מאד קשה כדי לסיים את החודש, אני לא בזבזנית ואין לי רכב ואין כלום. אני משקיעה הלימודים והשנה הייתי מרוצה מהציונים שלי. אני מקווה שגם שנה הבאה זה יהיה.
| |
לדף הבא
דפים:
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Dryad