עוד שבועיים מסתיימת לה שנת תשע"ב ומתחילה לה שנה חדשה, שנת תשע"ג.
עברתי על כמה פוסטים בבלוג (הוא מרכז חיי, דא) וניסיתי למצוא כמה אירועים שהשפיעו עליי השנה.
2-3 אירועים? לא ממש. ליתר דיוק- ממש לא.
יש פה 8 אירועים. היה קשה לבחור.
הבנתי ש"המקרה" שלי עם ט' לא היה חד פעמי.
הבנתי שההתאהבות שלי בבת אינה חד פעמית וזה דבר שעשוי לקרות פעמים נוספות.
אז אולי לא אהבתי את י' כמו שאהבתי את ט', אבל כן חשבתי עלייה ודמיינתי אותה איתי...
למדתי לא להרתע מזה, אפילו לצחוק על זה ולאהוב את זה.
שום דבר לא חייב להיות בדרך כזו או אחרת, אנחנו בני אדם, לא?
שובו של גלעד שליט לביתו.
אני מניחה שזה אירוע שהשפיע לא רק עליי אלה על כל עם ישראל. היה מרגש לראות האבקות של בחור על הזכות שלו לחופש ולקיום, על חוסר הוויתור של המשפחה שלו בנוגע לשחרורו.
הבנתי שמשפחה היא ערך עליון, גם כשלפעמים בא לנו לקום וללכת...
למדתי השנה, אפשר לומר בזכות ג', על אמונה באנשים. עד כמה כדאי לסמוך או לא לסמוך על אנשים.
למדתי שחברות טהורה מגיעה ממקום של דאגה, ממקום נטול אינטרסים. חברות שבנויה על כנות ואמת ועל חוסר הפחד להיות מי שאני ליד חברים שלי.
הבנתי שלפעמים השקר נועד כדי להגן ולעזור, אל צריכים לדעת לשים לו גבולות.
בגלל או בזכות ישראבלוג הבנתי שגוף הוא רק כלי בעולם שלנו. שאסור לי להרעיב את עצמי, לצום, ולפגוע בעצמי רק כדי להגיע למה שמכונה "שלמות". וגם אז- לא בטוח שאשיג את מה שאני רוצה. הבנתי שזה לא שווה את הפגיעה בעצמי, באנשים שסובבים אותי ובאיכות החיים שלי. נכון, למדתי את זה בדרך הקשה, אבל כך אני בטוחה שלא אשאב למקומות האלה שוב בכזואת קלות.
הקשר שלי ושל א', החברה הכי טובה שלי התרעע. והתחלתי להבין שמשפט כמו "גבר בא גבר הולך" מתייחס גם לחברות. לא תמיד אני אצליח לשמור על קשר עם חברות טובות וקרובות אליי ברמה שאני רוצה. כי אנשים משתנים, זמנים משתנים ובעצם... הכול משתנה.
אז למדתי לא לחיות בסרט "החברה הכי טובה", וכמובן לא להגביל את עצמי לחברות עם עוד אנשים רק בגלל אדם מסויים.
נ'. הוא לימד אותי שיעור חשוב בחיים. הוא לימד אותי שאני יותר מפרצוף וגוף ושאולי יש באמת משהו שם בפנים. יש אופי שצריך לחקור ולגלות, יש את האני עצמי שצריך להכיר. הוא לימד אותי את זה לא כי הוא עשה את זה. אלה כי הוא עשה את ההפך ו"השתמש בי", מצא בי מה שיכל למצוא באלפים אחריי ולפניי.
חיבוקים ונשיקות הם לא משהו שאני צריכה כדי להשכיח אדם מסויים מחיי, זו מלחמה שלי שאני צריכה לעבור עם עצמי.
אמנם הערך שלי כלפי האהבה נפגם, ומילים אולי כבר לא כ"כ יקנו אותי, אבל אני מאמינה שהזמן עושה את שלו ושאין לי לאן למהר.
לימודים... הבגרויות השנה והעומס הנורא גילו לי יכולות שלא הייתי מודעת לקיומן. אני שמחה שגיליתי שאני בן אדם שיש לו כח רצון ומוטיבציה ברמות מטורפות, ואני מאמינה שזה דבר שיסחוף אותי הלאה בעוד כל מיני תחומים אחרים בחיים.
הכתיבה שלי שהתפתחה והביאה איתה המון כיף וכישרון ששמחתי להוציא ממני החוצה.
הגעתי למסקנות בעקבותיה (כמו על שאיפות בחיים שלי), והיא דרך נוספת להביע את מי שאני.
השתנתי, כמו כולם.
דברים קטנים שעושים שינויים עצומים 
שנה טובה!
נ.ב- זה אחד הפוסטים הכי כייפים שיצא לי לכתוב, אני אוהבת אותו נורא :)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
