אתמול:
עושות עבודה בזוגות שהביאה המורה.
א' ואני רבות מי תכתוב ומי תקריא לשנייה. כל אחת רוצה לכתוב, אז אנחנו מתווכחות בקולי-קולות.
נ' וט' מאחורינו. "זה מצחיק שאתן רבות 'אני! לא,אני!' וט' ואני רבות 'את! לא, את!' על מי שתכתוב..."
הן צוחקות וט' אומרת:"אני צריכה חברת-לאמפי כזאת שתעשה איתי את העבודות האלה!"
מצחיק, מצחיק, אבל מה זה אומר שאנחנו לא חברות?
נכון. אנחנו לא.
רציתי להגיד לה:"מה הבעיה?! יש לך את ג'," אבל שתקתי ובמקום אמרתי לה:"רציתי להגיד משהו אבל לא אמרתי!" שתבין שזה משהו שהיה יוצא נגדה ושתסתום. לעזעזאל.
היום:
בחצאית בצע קרם ארוכה שמכופתרת לכל אורכה. בחולצה לבנה טיפה שקופה ובג'קט-עליונית דק מג'ינס.
א' התבדחה איתי, "אולי תהיי הדוגמנית שלי לפרוקייט גמר באומנות?"
"לא כדאי לך..." אמרתי, והצבעתי על ט', בחצאית בצע קרם ארוכה שמכופתרת לכל אורכה. בחולצה לבנה טיפה שקופה ובג'קט-עליונית דק מג'ינס.
"ט'! תהיי הדוגמנית שלי שנה הבאה?!" א' שאלה אותה.
ט' צחקה. "בטח, רק אני... אני אתן לך את א' (אחותה הקטנה) שדגמנה גם ללאמפי..."
"נכון..."אני מאשרת.
"היא מהממת," ט' חותמת.
גם לך יש ימים.
מוצ"ש, עוד יומיים:
SMS:"היי ט', מה המייל שלך? אני צריכה לשלוח לך משהו D:"
יום ראשון, שבוע הבא:
"ט', בואי שנייה, אני רוצה להשמיע לך משהו..."> בשיר "גורילה" של ברונו מארס, דקה 2:55.
היא חייבת לשמוע את זה.
וזה ימשך, וימשך...
עד ש...
תיגמר השנה.
או כיתה י"ב.
או משהו.
שיגמר.
כמו את וע' למשל.
אתם תגמרו,
אני יודעת.
אבל מה זה חשוב עכשיו?
העיקר שנמשיך ככה. אחלה 
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
